זה שנים
שאני מתגעגעת אליך כל כך
כמהה למילה, למגע, לנשיקה
ואתה חי
ואתה מזדקן למול עיני
שערך מלבין
גווך כפוף מעט
ואתה עדיין גבר חלומותיי
ואתה עדיין נשאר שם -
בחלומות, פנטזיות
דיאלוגים דמיוניים
מבטים, דואטים
נשיקות הזויות

זה שנים
ששמך מתנגן בגופי
פועם עם הלב בנימי הדם
צומח בשערות ראשי
מתלטף בעורי
מתנגן בקולי
כגרגור תינוק
שלא נולד

זה שנים
שאני בורחת, מתרחקת
מתכחשת לרגשותיי
לתשוקותיי
מחפשת אחר שיכבוש אותי
שיהיה נכון יותר
מטורף פחות
ופנוי לי עד מאוד;
ומי בכלל ישווה לך
ומי בכלל ידמה
למנצח אשר על נשמתי,
לאביר שירי אהבתי
לגבר משכמו ומעלה
שמכשף במבטיו בחיוכו בקולו
מטריף את דמיוני ואת שנתי
ומושך אותי אליו כל כולו

שמזדקן למול עיני
ואני מזדקנת למולו
ואהבתי אינה מזדקנת כלל
וכאילו הנה אנו מזדקנים יחד
יד אוחזת יד
מוחות חושבים יחד וקוראים מבטים
אברים משתלבים
הרי הגובה שלנו כל כך מתאים
הרי השפתיים נצמדות ואינן מסוגלות להינתק
עד עצירת הנשימה ממשיכות להתנשק
ודהירת הלב הפראית הזו
ולשון נכרכת בלשון
ואצבעות מטיילות לכל מקום
נוגעות בכל פינה - בדמיון,
ואתה אותי אוהב
ואתה אותי לוטף
ואתה את שמלתי מעלי מפשיל
ואת הגנותיי מעלי משיל
ואתה את שעריי מפסק
ואתה את פחדיי משתק
ואתה מחדיר בי כוחות ובטחון
ואתה מזרים בי אושר ואון...
ואני מכושפת נפתחת
ועפה וצוללת וצורחת
ואתה נאנק ונאנח ונח על שדיי
וחופן ומנשק ויונק
ונרעד ונרגע ומתמכר לליטופיי...

ואני שרה לך שיר ערש רך
מתוק וענוג שאיננו נגמר
תינוק מזדקן שלי אהוב ויקר
מלטפת את עורך העדין כל כך
שערותיך הלבנות העדינות
מטיילת בין קמטי פניך
ואתה מיישר את קמטי שמלתי
מחייך לתוך עיני: אתה אוהב אותי!
סוף-סוף זכיתי לשמוע את קולך החם שר לי
את הסרנדה הנפלאה הזו שהיא גם המנון
ומושיט לי את ידך ומושיט לי את חיי
ושנינו נעלמים כילדים חסרי דאגה
בהמון.

והתזמורת ללא מנצח מנגנת כולה בסערה
וכל הכלים רועמים ומשתלבים
פועמים כמו הלב בדהרה
וכל המקהלה עומדת, בפורטיסימו אדיר
ועד עצם היום הזה
את אופרת אהבתנו
תשיר.