בלילה מיוחד מצאתי את עצמי יושבת שעות על הבר ושותה.
כשמולי עומד ברמן חמוד העונה לשם "שי", או יותר נכון כמו שאני
קראתי לו "שי הנסיך" מרוב האלכוהול שהוא הטביע אותי בו.
לא ישנתי כל הלילה, אמנם כמו רוב האנשים בפסטיבל הזה, אה כן,
אני מתנצלת, זה היה בפסטיבל "בראשית", על חוף מדהים בכנרת.
אז אמנם הרבה אנשים היו ערים כל הלילה בפסטיבל, אבל רובם
נזרקו אל תוך האוהל לישון בשעות הקטנות של הבוקר.
ישבנו המון אנשים מחוץ לאוהלים שלנו והעברנו את כל הלילה עד
הבוקר, בנאדם מפה ובנאדם משם, היה כיף, ממש כיף.
רגעים כאלה מזכירים לי את אורן. אולי עצם העובדה שאנשים אחרים
מסוגלים להשכיח לי אותו, או אולי העובדה שאני יודעת שזאת עוד
לא אהבה כי אני מסוגלת להתמסר גם לאחרים.
עד איזה 5 וחצי בבוקר ישבנו מחוץ לאוהלים, צחקנו, עישנו, הכל.
אחר כך כולם התחפפו לישון ואני רק חיכיתי לזריחה היפה שתבוא
מעליי.
הסטלה עדיין הייתה עליי, אבל פחות, אלכוהול משפיע על הגוף שלי
מהר ונמשך הרבה אם אני לא מקבלת את שעות השינה שלי.
עדיין חצי מסטולה הלכתי לכיוון הבר שהשקה אותי כל הלילה,
והאמת? זה היה חצי מטר מהאוהל שלי.
ראיתי ששי הברמן מחייך אליי מרחוק ושמחתי שבאתי. התיישבתי על
הבר והוא שאל אותי אם אני רוצה משהו, נס, מים, קפה... הכל.
ולמרות שזה היה על חשבונו, עדיין הרגשתי את האלכוהול חזק בדם
שלי.
דיברתי איתו ועם עוד חבר שלו העונה לשם "יוני". הוא היה
מצחיק, היה שקט שם לעומת הלילה, מלא אנשים זרוקים על המזרנים
והכריות וטבועים עמוק בתוך חלומות מתוקים.
אחרי שיוני הלך נשארתי לשבת והמשכתי לעשן ולדבר עם שי שכעת
היה שמח שאין לו עבודה לעשות, למרות שהבר היה נראה כמו דיר
חזירים.
מישהו בא והתיישב עם גיטרה קטנה קרוב אליי, שי הכיר אותו,
מסתבר שגם הוא שתה המון בלילה הזה, וכמוני, גם הוא לא הלך
לישון וחזר אל הבר הזה. אסף קראו לו, היה לו מין קסם בעיניים
והדיבור שלו סחף אותי. משעה 6 בבוקר ועד השעה 10, כששי סיים
את המשמרת שלו, מצאנו את עצמנו, אני ואסף, מדברים ומסכימים על
כל דבר אפשרי, טוחנים סיגריות, חוזרים למציאות שהאלכוהול לקח
מאיתנו ומתמסטלים שוב מהאוויר של הבוקר.
פגשתי בחיי הרבה אנשים, אבל מסיבה לא ברורה, אף אחד מהם לא
השאיר בי את התחושה הזאת שאסף השאיר בי. לא תחושה של אהבה, לא
תחושה של עצב, תחושה אחרת, שקשה לי כרגע, לתאר במילים.
אנשים באים והולכים, ורק נדירים באמת, משאירים חותם אצלי בלב.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זאת נפש תאומה, לפחות כך
הרגשתי, אפילו שלא אפגוש אותו יותר ואפילו שלא הספקתי להכיר
אותו מכל הכיוונים האפשריים, אני פשוט יודעת. זה היה חיבור
מדהים. ואני חושבת שגם הוא ידע את זה.
אחר כך הלכנו לשבת בצ'אי והוא הזמין אותי למשקה. נהנינו כל כך
באותו היום ושנינו שמחנו כל כך שמצאנו אחד את השני על הבוקר.
החיינו אחד בשני משהו שמת ולימדנו אחד את השני כל כך הרבה.
כשאמרתי לו להתראות, לא חשבתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאתקל
בו. לצערי אחר כך לא פגשתי בו עוד, ורציתי כל כך לחבק אותו
ולהודות לו על הכל. שנהניתי כל כך.
בערב חזרתי לבר אחרי שארזתי ואמרתי לשי להתראות. חיבקתי אותו
והודיתי לו על הכל.
בתוך תוכי, כל כך קיוויתי למצוא את האדם המיוחד הזה, שהשאיר
לי למזכרת, חיוך.