שלום לך.

אינני פונה אליך בשום כינוי ידידות או שם חיבה.
בוודאי שאינך ראוי לתארים כגון ידיד, או חבר. יצור עלוב שכמוך.

דע לך, שאין זו חוכמה להיות לצידי רק כשהשמש זורחת.
הפכפך ולא ברור ככל שתהיה, תמיד היית יקר לי.  דאגתי לקחת אותך
איתי לכל מקום, הכרת את חבריי ונגררת אחריי להרפתקאות שונות
ומשונות. את הפעם הראשונה שלי עם יעל חווית איתי כאילו זו הפעם
הראשונה שלך, וגם בטיול לאמריקה לא זנחתי אותך והשמנו יחד
מעודף מילקשייקים ודונאטס. כשסיימתי את לימודיי באוניברסיטה
וקודמתי במהירות לתפקיד מנהל בכיר היית איתי גם שם, מתחתיי.
פתאום בדרך משהו קרה..  התחלתי להסתגר יותר בביתי, לצאת פחות,
ואם אני עוזב את הבית זה בעיקר בגיחות ליליות שמטרתן קניית
סיגריות או חטיפים. כשאתה כבר מגיע לבקר אותי, אני בעיקר מרגיש
איך אתה מלגלג עליי על שערי המאפיר והקמטים שהזמן חרש בפניי.
אתה, שהשנים לא השאירו עליך שום סימן,נשען על הקיר לידי נפוח
ויהיר, בעוד שאני התרגלתי לראות אותך תמיד מסתכל עליי מלמטה.
אני שם לזה סוף- הקשב לי טוב:
אם לא תשפר את התנהגותך באופן מיידי, אדאג למצוא לעצמי צל אחר.

                                                    בברכה
                                                           
                                                           
                              רונן