קדירת הנפש חשופת מכסה.
לבה תבעבע בועות רתיחה.
צמיגות, סמיכות הן ומתנפצות.
רגע. ותתבמבמנה את הבום,
אם לא תרגיע בחישת הקסם.
לא דופן לה לעובי, רכה נפשי.
כל רעיון לבועה, כבלון יתנפץ.
לשווא, תחפשנה זית ועלה לו.
גם לא יונה לבנה לשאתו לי,
תוהו לי גם בוהו, חברו למוטט.
וכאילו לא די, ותבאנה מכות.
ובכוונת ליטוף, לרגוע ולנעום,
תנהמנה לבחוש במקש צורם.
אלה במצקת ואלו בקלשון,
ההוא יגרף וההיא תגרוד סכין.
ונפשי לרופאים. לרוצחי נפשי היא.
יימטרו תורות עלומות, יימרטו.
גשמי ברכה יזעפו כשטף צונאמי.
רייקי והילינג יוגה לרקע שמן יקטר.
פילוסופיות תיגהנה אמרות כנפיים.
יעופפו הן את מוחי.
-לעבד אבדון. |
