רועי ברנר / נופלים כמו דמעות |
אחד, אחד נאבדים לאותן האימהות.
הם גבוהים כמו ברושים,
ראשם זקוף למעלה, קשוחים, וגם עדנים.
שוב ושוב אותם הדמעות, אותם סיפורי גבורה קצרים,
ואותם הספדים.
למשפחות הזועקות,
והם דוממים.
מה הם היו אומרים ?
החיוך הרחב שלא יראה,
ילד לגבר אבל הוא לא יהיה .
והדמעות אינן פסקות, וצליל הרוח הם אינם עוד מתנדנדים.
ובמקום יערות ירוקים שם היו נוטעים,
הם שוכבים לצידם , אותם ילדים, מה הם היו אומרים ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|