[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה רוסינק
/
געגועים מהצבא

אני תוהה לאן נעלמת, ילד.
איפה הזקן הג'ינג'י והגומה בלחי שמאל.
אני עצובה מאז שעזבת, ילד, חייל.
אני באמת לא יודעת מה קורה פה, למה אני נעלמת כל שבועיים ואתה
ברגילה.
לאן נעלמו השיחות שוקו שלנו בימי גשם, שאני מודיעה שחזרתי לדין
ואתה מרביץ לי על הראש כי אתה לא אוהב אותו.
לאן נעלמה הפתיחות שלנו. ילד, חייל.

אני פותחת שבתות במשחק כדורגל בוכה למה אתה לא כאן, משתיק אותי
לפני כל גול, קורא לי טיפשה כי אני לא מבינה.
למה אני, מתגעגעת אליך.
איך זה, שאפילו הבלאגן שלך הפך לשלי.
למה הדמעות מחכות כבר בגרון, מאיימות להפיל אותי.

חורף, עכשיו, ולי דיי לבד.
פותחת בוקר עם כוס שוקו חם, מדברת אל הקיר, לובשת את המעיל.
ולבד לי, ילד, חייל.
לאן נעלמו הריצות שלנו לתחנה, לאן נעלמה ההיפרדות הזאת כל בוקר
לבית הספר, אתה לשלך ואני, לשלי.
איך זה, שעכשיו, אני צריכה להתגעגע שבועיים. וגם אז, מעבירים
מילה במסדרון, בשניות שאתה יוצא מהמקלחת יישר למיטה.
קשה לי בלעדייך. ילד, חייל.

אני לא אוהבת ירוק, ולא אוהבת אותך לבוש כמו נאצי.
אני לא אוהבת שנשאר לי קולה כי אתה לא פה, ואני לא אוהבת להכין
לעצמי אוכל לבד, ולשחק נגד עצמי, משחק של הישרדות.
אני לא אוהבת שהחדר שלך שלי, כי אתה בצבא.
אני מתגעגעת אליך. ילד, חייל.
אח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז רימר זה שם
נחמד, אבל למה
שלא תקראו לו
גנום?




חרגול מחלטר
ביעוץ, ומפוטר


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/11/06 17:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה רוסינק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה