קובי אור-חנה / השידה |
ושוב המילים שמבלבלות אותי
אותה הרגשה חוזרת של שנאה
חוזרת אלי שמביט במראה
צועד לבדי בין אנשים רבים
מבחין באבא שאת בנו מרדים
נזכר בתחושה שבני בזרועותי
ואיך מזמן נשמט מידי
יושב בכיסא עם הרגליים עקומות
ואותה תחושה שאת רגליי מרעידות
פותח את המגירה בה נמצאת האמת
נבהל מהכמות ומסתגל לאמת
באופן היסטרי כותב במהירות
ובאופן פתאומי חש באדישות
הרגשה חוזרת בישיבה על השידה
אותה שידה שאותי מבינה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|