האם נפשי שלי היא?
לפעמים אני מוצאת את עצמי תוהה:
כל כך הרבה עברה
ולתוכה הפנימה כל כך הרבה מראות ואנשים.
כל אחד בעצם חי לבד,
אך האם אני באמת של עצמי או אולי שלו?
או אולי שלהם?
סופגת ריחות וצבעים
משתנה ונסדקת,
אם הייתי רק אני לא הייתי צריכה אותו...
מרגישה כי נפשי מחולקת
וכל אחד לקח לעצמו נתח בה...
מדוע שארגיש בשבילו?
מדוע שאתן לו מקום בנפשי
ואין הוא עושה דבר לקבלו?
איפה החלק שלי?
האם שכחתי לשמור לעצמי מקום בתוכי...
לפעמים אני שואלת האם נפשי שלי היא?