נימאס לי לקום בבוקר למערכת שאני כל כך לא אוהבת.
נימאס לי לחשוב שאני כ"כ רוצה בשינוי שאני כל פעם שמה לו רגל.
להעמיד פנים שהכל בסדר, כשזה לא ממש ככה.
ולהגיד שאני אדם שיודע לעמוד על שלו, כשהרבה פעמים אני שותקת.
לרצות עולם, ולגלות שאני מתעוררת כל פעם מחדש למציאות שאומרת
שהוא לא יכול להתקיים .
הרבה פעמים אני מחפשת את הבית למרות כשאני כבר שם.
אמרתי שאני לעולם לו אפחד מהרגשות של עצמי, ואם אני אצטרך
להביע אותם בלי לקבל תגובה אני אעשה את זה, אבל במקום אני שוב,
שותקת.
להתחיל דברים בלי יכולת לסיים, אותם.
למה זה כל כך קשה?!
אני מנסה להתקדם עם הנגינה שלי אבל זה כאילו אני לא מצליחה
להבין את המערכת בכללותה, איך הכל מתחבר ביחד למנגינה אחת, אני
פשוט לא מסוגלת להסתכל על התמונה השלמה.

אני מפחדת לפעמים לפתוח את העניים, אני מפחת לפתוח את העניים
ולגלות שיש מפלצת בתוך הארון שאני כ"כ אוהבת.
הייתי בטוחה שעברתי את גיל ההתבגרות וסידרתי לעצמי את החיים
בדיוק כמו שאני רציתי, אבל אז אני מתעוררת לגלות שזה שהייתי
רחוקה משם בשנתיים האחרונות, לא שינה שום דבר, פשוט הרחיק את
הכל מעלי, עד לרגע שבו אני אצתרך לחזור ולעשות סדר בדברים.

אבל איך עושים את זה?!
ומאיפה מתחילים, איך מסדרים חיים שלמים של טעויות ומשנים דפוסי
התנהגות שטבועים בסביבה שלך כל כך עמוק.
אז אני יכולה לשפץ מחדש את הבית, לצבוע, לשייף, להחליף ספות
ווילונות,לגרום להכל להראות ממש טוב מסביב.
ואני יכולה לקנות בגדים חדשים וללכת למכון...
אבל איך משנים את הדברים מבפנים, איך מצליחים להניח לכל כך
הרבה כעס, ואיך גורמים לאנשים מסביבך לחייך קצת יותר.
חשבתי שהחיים השתנו, שהתבגרנו, שעברנו הלאה, שהגיעו זמנים
טובים יותר.
כנראה שפשוט לא ראיתי אותם, כי לא הייתי שם, שהאשליה היתה
אשליה, ואני בסך הכל עדיין אותה נערה מתבגרת שמחפשת את עצמה
בתקווה למצוא בית.



או שזה לא בדיוק ככה, כי מקום שיהיה נעים להיכנס אליו, ישרה
אוירה יותר נעימה, וכשנחזור לבית מסודר ומאורגן יהיה יותר זמן
להנות ביחד.
ואם נלך למכון, אז נהיה יותר חזקים ובריאים, וכשניכנס לבגדים
חדשים זה יהיה כיף כי נרגיש יותר טוב עם עצמנו.
וכשהכל מסביב יהיה מסודר אז גם יהיה מקום להתעסק בדברים שאני
כ"כ אוהבת, והתמונה תהיה בהירה יותר בלי כל הבלאגן מסביב ולא
יהיה כ"כ קשה לראות אותה.
ואולי אני כבר לא אותה מתבגרת שמחפשת לעצמה בית, אולי השנים כן
שינו משהו, אם אני יכולה לראות מעבר, ומבינה שאם אני מחפשת
שינוי המקור הוא הוא בהתמדה, ואם אני רוצה לעשות דברים, אני רק
צריכה לקום בבוקר ולעשות אותם, ואפשר לדבר, כי במקרה הכי גרוע
זה יעצבן את מי שמולך.
בסופו של דבר,אולי החזרה הביתה לא תהיה כ"כ רעה.