מה לעזאזל את חושבת לעצמך?
כמה עוד ניתן לסבול, כל אותם אפסים מגולוונים מרצדים סביבך,
ללא תכלית ומטרה.
אין יותר אמת, היא נבלעה בשיממון מוסרי.
למה איבר כל כך אישי חשוף לכולם.
ראשי מסתובב, את עוצרת את הריקוד. נותנת סעיף הגיוני ומתעתע.
כלי מיתר מנגנים את הסימפוניה של באך.
לא אוכל לסבול עירום. הכובד מעיל גשם.
היכן הנקודה?
כאן.
אני שונא אתכן.
אני שונא את עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.