שרשראת חרקו,וליבות המו,
אבק היתמר בשולי הדרך,
חריצי השריון חרטו עמוקות,
וחתמו בשרשרותיהם,בפנים נועזות,
קול התותח,וקול המטוס,קול הלבבות,וקול השריון,
מהם שנדמו,מהם שחיו,כגוש פלדה אחת,
נעו בדרך חרושת הדמים,ששת הימים
שמחת הניצחון,שמחת האדם,שמחת השריון
וקול שרטט מול הכותל ששוחרר,
קול השופר,וירושליים של זהב.
קול התפילה,לב של אבן לב אדם,
כולם עמדו דומם.
דמעות של אושר על פניו
ירושליים של זהב,ואבן כלב אדם.
על הרמה שם נפלו למען אותה מטרה,
כשנאמר,על פשעי דמשק לא אירא,
בין הנופל לזה שקם,
שיספרו לדורותם את אשר עברנו באותה מלחמה,
אותה אבן קרה ולחה,היא תספר לך בני,
את שקרה באותה מלחמה