|
מרגישה כמו פרפר
שכנפיו הודבקו
לא יכולה להרים את עצמי
ועיניי עוד תקועות
ברצפה הקרה
לא רוצות עוד לראות
את הלב שנקרע
הדמעות עוד יורדות
את לחיי מרטיבות
ומדוע נדמה
שהזמן כך נתקע
הדמעות עוד יורדות
על פניי הרכות
והלב שנשבר
לא יכול עוד לרעוד
כמו מסגרת דקה
של חלון שנשבר
חסרה בו שלמות
הוא לא נותן שום דבר
רואה את כולם
אוהבים ברחובות
רק לפניי יש חומה
שאי אפשר לחצות
רואה את כולם
מאחורי החומה
צועקים לי
"אל תאבדי עוד תקווה"
והכל עוד כואב
והרגש בלב
לעמוד שוב מולך
להזיל עוד דמעה
והכל עוד כואב
והרגש בלב
מה היה לנו מה
הדמעה יבשה
כמו אישה דתיה
שאל הכותל בוכה
אני נקרעת עכשיו
בצעקה חנוקה |
|
|
כן ילדים, כן.
להקיף את
הכיסאות בסיבוב
רחב , ועכשיו
לשבת! נופר בואי
אלי! אני הרשתי
לך לצחוק?! 20
עכשיו! על
הרצפה!
אסתר הגננת אחרי
מרתון פרקי
טירונות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.