פריטות קלות, נעימות
מרטיטות חלקים נסתרים בגופי,
העצים נוגעים אל השמיים,
ורגבי האדמה מלטפים את הסלעים
ואת רגלי ההולכים,
יבשים מבחוץ ואוגרים בתוכם כמה טיפות
של טל בוקר,
כמה טיפות ששייכות רק לרגבים,
כמו ילד ששייך רק להוריו,
כמו תודעה ששייכת רק לאדם,
כמו נשמה ששייכת רק לעצמה,
רק לעצמי.
עלעלים צהובים שהיו ירוקים עד לא מזמן
מראים לי כמה הכול זמני
ורק השמיים נשארים שמיים,
כמו מסך שרק התמונות עליו מתחלפות וחולפות
והוא נותר, יודע שבלעדיו
כלום לא אפשרי,
אף לא הבזק
מסרט החיים הזה.