אנשים מאכילים אותי רעל עטוף בדבש,
מה שנכנס בקלות, יוצא בקלות.
מילים כבר לא מספיקות,
ואנשים כבר לא משתמשים בהן.
המשפטים נזרקים על גבי הדף.
אם רק מישהו היה יודע על חשבון מה זה בא לי,
אולי רק אז הזלזול היה קטן.
לפעמים טיפת הזדהות עלולה לשנות את מצבי.
ואז איך אפיג את המתח?
שאלת מחקר בלתי פתורה.
בינתיים גם אלו שמזדהים איתי,
כבר לא כל כך פה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.