שעה שש בין ערביים ואני מחכה לקוסם,
כבר אין כוכבים במים, אין צליל ציפורים בשמיים.
רק המנגינה הארורה, עוד מתנגנת לאיטה,
איך אלי באת משום מקום ואני כמו בחלום
בקן החם שלי, עם הספר והשמיכה, אהבתי לבד,
ואפילו שידעת שאני בביתי מוגנת ושלווה
אותי שלפת ללא סריטה
(פזמון)
והמנגינה איתי בוכה
על כרית שדהתה
על עוד דמעה שיבשה
שלוות נפשי שאבדה
והמנגינה איתי בוכה
על תקווה שנעכרה
שלוות נפשי שאבדה
בנר שכבה עם אהבה שנכזבה
מציורי הנשמה שלי חרזת אשליה מתוקה
כמו אביר לנסיכה קשרת לי שירה קסומה,
אצבעותיך המיומנות עכשיו הן אצל האחרת
אליה את התוים לקחת אבל אצלי המנגינה נשארת
אז אם למלאכים יש כנפיים, למה הם לא עפים מולי
למלאכים אמיתיים אין כנפיים, תסתכלי בראי
(פזמון)
והמנגינה איתי בוכה
...
(סולו פסנתר)
(פזמון)
והמנגינה איתי בוכה
...
שעה שש בין ערביים,
כבר אין כוכבים במים,
אין צליל ציפורים בשמיים.
ואני עוד מחכה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.