איש הקרח שלח עוד קרן כסופה מאצבעו ושביל הקרח נמשך. אחזתי בו
בכל הכוח שלי, למה שהוא היה די חלקלק. אם הוא לא נמצא הרבה זמן
בפריזר הוא נמס. רדפנו אחרי הרע, איצ'יקידנה, שגנב איזה מכשיר
כזה שרק ספיידי הבין מה הוא עושה. אבל לא היה סיכוי שנשיג
אותו. אם כל הכבוד ליכולת הקרח של איש הקרח, ליכולת האש של
כוכב זוהר, וליכולת העכביש של ספיידי, לא היה סיכוי שנשיג את
איצ'יקידנה. למה? למה שהוא עוד לא תפס ת'בחורה, זה למה. הוא
יתפוס, אל תדאגו. זה תמיד ככה.
שביל הקרח נמשך. לא היה לי נעים להגיד לאיש הקרח שיוותר, שאין
לו סיכוי. הוא היה כל-כך מרוכז, כל-כך קר. "הי," אמרתי לו,
"תגיד, מתי אוכלים פה?"
הוא לא ענה.
"הי, איש הקרח?" ניסיתי שוב. "מתי אוכלים?"
פנינו פניה חדה אחרי איצ'יקידנה וראינו מוכר נקניקיות. איש
הקרח שלח קרן כסופה והקפיא את המוכר. אז, עם עוד קרן כסופה
כזאת, צללנו לכיוונו, עדין עוקבים אחרי איצ'יקידנה.
"תפוס אחת גם לי בסדר?" הוא שאל. "עם חמוצים וקטשופ."
חייכתי. צללנו ותפסתי לנו שתי נקניקיות טובות כאלו. חמות.
"לא תפסתי קטשופ," אמרתי. "מיונז זה בסדר?"
"לא," הוא אמר. "ממש לא."
הוא לקח את הנקניקיה, וקירר אותה קצת. אחרי זה הוא בלע אותה.
בביס אחד. בלי ללעוס. את שלי אכלתי לאט. נקניקיה חמה אוכלים
לאט, שתיגמר לאט.
אחרי כמה זמן, לא זוכר בדיוק, פתאום נעלם האיצ'י. לא נראה
באופק.
"טוב," הוא אמר. "זה היה די צפוי. בוא נחזור הביתה."
הינהנתי.
"איפה אתה רוצה לרדת?" הוא שאל.
"סקנד אווניו," אמרתי, בולע את הביס האחרון של הנקניקיה.
"במלון של פולטי."

יותר לא ראיתי את איש הקרח. אימא אמרה זה מסוכן, ובכלל היא לא
אוהבת שאני מסתובב עם טיפוסים מפוקפקים כאלה. איש הקרח,
מפוקפק. אימא שלי קוראת לסופר-גיבור, זה שהוא חבר של ספיידרמן,
מפוקפק. יא אללה.
"אבל, אימא," התחלתי להגיד.
"בלי אבל. מפוקפק וזהו!" היא אמרה. איך אפשר להתווכח עם זה?
יום אחרי זה, או למחרת, פגשתי את איצ'יקידנה. סתם  ככה, טיילתי
לי ברחוב, ופתאם ראיתי אותו. זיהיתי אותו לפי הקרניים הסגולות
והזנב בירוק. אבל רק אני, כי הזנב היה קטן והקרניים לא
משמעותיות. ישר רצתי אליו וקראתי: "הי, איצ'יקידנה, יא
בנזונה!". וישר הבנתי למה קוראים לו איצ'יקידנה, ולמה בגלל
הנקניקיות איבדנו אותו. הוא נעלם. אבל מה, פתאום שמעתי מישהו
לוחש לאוזן שלי "איצ'יקידננננה!" הסתובבתי ישר ולא ראיתי אף
אחד. רק איזה זקן אחד, לא מרשים.
"איצ'יקידנננה!"
"איפה אתה, יא מניאק?!" צרחתי.
"איצ'יקידנננה!"
ואז למדתי למה יכולנו לתפוס אותו, אני ואיש הקרח. הוא לא היה
מעונין בבחורה. הוא רק רצה את הילד.
והילד הזה הוא אני.