עומדת שם בחדר
מסדרת מזוודות
אורזת מכנסיים תחתונים חזיות
ואמא שם מודאגת
כמו תמיד מזכירה לי
לא לשכוח שום דבר
כי אחרי שאצא מהבית
יהיה כבר מאוחר.

והמסע יתחיל
והדרך עוד ארוכה
והקשה מכל
זה רגע הפרידה

אמא מחבקת
ומזהירה בלי הפסקה
"תשתי הרבה"
"אתגעגע אלייך, מתוקה"
ואני כבר עומדת בדלת
ומפנה ראש לאחר
וגם להתקשר היא אומרת לי לזכור
ואני באה לצאת
ומשהו עוצר אותי
פתאום מחנק בגרון תוקף אותי,
9 ימים בלי אמא?
פתאום זה לא נראה כל כך קל
אולי עכשיו בעצם אני לא רוצה את זה בכלל...