אדוה אמיר / גורל אהבתי |
ולקחו את נשמתי.
ולבבי בכה בזה הרגע
על מר גורל אהבתי.
וחייכו אלי מלמעלה
חייבו אל לבבי
אך שחור הלילה שנכח שם,
שוב השחיר את נשמתי.
וזעקות פי שנשמעו למרחקים
הרעידו את השחר
העציבו את כולי.
ובין ערביים שנרדמתי
הכרתי בגורלי
גורל עצוב קטוע
מר גורל אהבתי.
הרי שלא אשוב לנשום ולחייך עוד
מתוך מעמקי אדמת לבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|