1
עוד מעט אני אקום לעוד בוקר של עשן ודורסנות, שלא יתחשבו בי.
אני אגרד גורדי שחקים עיקשים מהעיניים שלי, וארגיש כאילו היו
קורי עכביש (אני גם אקווה שכמה חלומות נלכדו בקורי העכביש האלה
ולא יעלמו אל תוך העשן של העיר).
אני ארגיש את המחשבות והחלומות מעופפים כמו פרפרים מבין
האצבעות שלי, נעלמים בתוך הכחול הסינטטי של הבדידות, ואייחל
לרשת פרפרים שתעזור לי לתפוס אותם יום אחד.
העיר תהיה לבושה בחליפת גורדי שחקים מהודרת, אבל אני אדע
שמתחתיה יש בגדים ישנים ומטולאים (ואחכה ללילה כדי לעמוד מול
העיר ולהוכיח אותה). אני אצא אליה עם בגדים מטולאים ועלובים,
כדי להראות לה שאפשר להיות אמיתיים לפעמים, ואקווה להתקל במשהו
שיזכיר לי אותך (איזו פינה ירוקה באזור האמיתי יותר של העיר או
אחד מהחלומות שחמקו מהידיים שלי החוצה).
משב רוח שיעבור יגרום לי לרצות לפרוש את הידיים הצידה אל מול
העיר כולה ולדעת שניצחתי,
אבל אני אדחיק ואמשיך לחלום, שוב.

2
בבוקר מוקדם מישהו קם מעוד חלום על גורדי שחקים שממשיכים ליפול
מהשמיים בלי שישימו לב, על אותה עיר ואותה בדידות שהיא כמו חלק
בלתי נפרד ממנה ומהצבע הסינתטי (שלה ושל הבדידות), על אותו
האיש שעמד מול העיר והבדידות ופרש את הידיים לצדדים, על האנשים
שבאו אחריו, על האנשים האלה שכבר לא כאן.
הרחובות של העיר מתנהגים מוזר מוקדם בבוקר. כאילו מנסים לכסות
את עצמם בכמה שיותר אנשים ועיסוקים כדי שאף אחד לא יבחין כמה
הם מכוערים כשהם רחוב, נטו.
תוך כדי הליכה הוא מנסה לדמיין איך זה להיות בדיוק במקום שעליו
אמור ליפול גורד שחקים, איך זה למות חסר משמעות מתחת למצבה
בגובה 500 מטר.
בצד המדכרה יש איש זקן, הוא מסתכל על מודעות אבל ומחפש אנשים
שהוא מכיר. הוא לא ירצה אף פעם לחפש אנשים שהוא מכיר במודעות
אבל, ויחשוב שאולי חלק מהם מתו חסרי משמעות מתחת למצבת ענק.

3
בבוקר אני אקום מעוד חלום שהשתיקה שלו אומרת הרבה, ואצעד בתוך
יום שאני מקווה שלא יעבור חסר משמעות כמו מוות מתחת למצבה
בגובה 500 מטר.
עוד מעט ממש, אני אלך ברחובות ואסתכל עליהם בעיניים, כשהם
מכוערים וחסרי תנועה. עוד מעט ממש, אני אעבור ברחוב שאני יודע
שאת עומדת ללכת בו, ואסמוך על הגורל שיעשה את השאר. עוד מעט
ממש, אני אקווה שאולי יום אחד אני אהיה כמו אותו אחד שחולם על
גורדי שחקים,
שיודע שיבוא היום בו גם הוא יפרוש את הידיים לצדדים,
ויהפוך לאחד מאותם אנשים שכבר לא כאן, אלא רק בחלומות.

יום אחד
יום אחד אני אצא בלילה עם רשת פרפרים (לא יהיו עננים, אלוהים
יעלים ממני עין)
ואתפוס את כל המחשבות המוזרות שמופיעות רק בשעות האלה.
יום אחד אני אחלום על גורדי שחקים שמופיעים כשאף אחד לא שם לב
(ומעליהם לא יהיו עננים, אלוהים יעלים מהם עין גם כן)
סוגרים לאט לאט על הנשמות של כולנו.
יום אחד אני אזכר באיש ההוא שפרש את הידיים אל עבר הרוח
והתמודד עם גורדי השחקים ועם העיר והבדידות שלה, מחכה לעננים
(ויודע שאלוהים לא יוכל להתעלם ממנו יותר).
יום אחד אני אסתכל לך בעיניים ולא אשאר חסר מילים
(ויהיו שמיים צלולים כי זה מה שאת אוהבת, אבל ענן קטן בצד, כי
אלוהים נמצא ברגעים האלה).
יום אחד אני אדע בדיוק מה לומר.
(יום אחד גם אני אהיה בחלומות שלך, עם ידיים פרושות הצידה
וחיוך של הגשמה על הפנים).