לנהוג לצוק מעל הים, ולשבת על האוטו עם שמיכה וטופי.
ככה דמיינתי את הפעם הראשונה שאני אומר לך שאני אוהבת אותך.
אבל זה לא היה ככה.
זה קרה בחניון מלוכלך בתל אביב שהצמדת אותי לקיר כמו שאתה
אוהב, ואני שונאת.

שתחייך, תחבק אותי ולא תדע מה לומר.
ככה דמיינתי את התגובה שלך להשתפכות שלי.
אבל אתה התרחקת, גירדת את הראש כאילו שפכו עליך 3 קילו כינים
ולא דיברת איתי יומיים.

זה היה ממש עצוב כשנפרדנו,צפוי, אבל עדיין עצוב.
זה היה כמו להיפרד מחבר קרוב- בלי רצון- אבל לדעת שזה הדבר
הנכון לעשות.
נפגשנו ברחוב חשוך באמצע הדרך בין הבית שלי לשלך.
ירד גשם והכל נראה כמו סרט של מג ריאן.
מוזר שככה דמיינתי שתאמר שאתה אוהב אותי.  

אין לי מה לכתוב- הרוב סיפור אמיתי שיושב לי על הלב.