כמה מוזרה היא הפרידה,
למרות שהייתה צריכה לקרות,
איך מתהפכת היכרות עמוקה
לזרות מוחלטת,
עכשיו אנחנו אומרים בקושי שלום,
שלפני כמה שבועות הייתי כפופה,
החצאתי מרומת, בחניון על האוטו שלך,
ואתה חייכת, ואמרת "תשתדלי להיות שקטה..",
ועכשיו הנגיעה היא אסורה,
ובקושי אומרים שלום,
בקרוב נחלוף זה על פני זה ברחוב,
בלי שלום, בקושי מבט,
ואתה תגיד לחבר שאיתך,
"אתה רואה את זאתי? אני זיינתי אותה.."
ואני אנסה להיזכר,
איך הרגישה ידך על גופי?
על מה דברנו לפני?
ואם זאת הייתה אהבה...
הפרידה היא מוזרה,
ולבסוף הזמן מביא מוות,
ועד אז שיכחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.