מקרב לאט את האצבעות,
עוטף צוואר כמו בהנשמה רפויה,
רק הפוך.
בקצב שלא משתנה כמו, צלצול שחרית
כמו, סדינים של משחק.
מנשים אותי רק הפוך.

וישנן סיבות רבות מדי לאפשרות המוות.
המוות שלי.
וישנה אחת שמציצה היישר אל חלון הצופה מערב.
והיכן ששוקעת שמש, ניתן להפסיק נשימה.
גם את אותן נשימות כבדות, בוטות,
שנשמעות מבעד חדרים אפלים.

האצבעות שלך התייאשו. גם אני.
ובא הייאוש ועטף את הצוואר.
ולייאוש אין ציפורניים, רק בשר חם ומזיע.
ובקצב הפוך, הפוך משלך, הוא נוגע לאט
מפנה מקום ללילה.