יש יום בו תברח עד אליי.
וכשתגיע, מקושט עד הטבעת, אדע
שאפשר ללגום מעט מן היין ולשתוק.
שקט מפחיד אותך כמו, חיות נוראיות בספרי אגדה.
ואותי מפחידה האימה, שתשוב אחר.

ואחר תשוב.
כי נסעת רחוק מדי. ולא חזרת
אחרי שצעקתי וקללתי והקזתי דם וזרע של אחרים.

וביום בו תברח עד אליי, אחכה לך.
במזרחית אשב. וידיי ממוללות
איזו מחרוזת של מילים הגונות,
מילים של לימוד וקור רוח.

ותדע לגעת בעצם הצוואר,
היכן שהחום לא יודע להגן על עצמו ולהסתתר.
ותברח עד אליי ואכיר אותך,
בעיניי העצומות ובליבי הפתוח.
נשתוק ונתעגל.