ראיתי את פנייך מביטות בי
ניסיתי לגעת בהן
אבל אז פנייך נעלמו
ראיתי אותך מתרחקת
ואותי רץ אחרייך
בחשכה
לא יכולתי לראות דבר
ברקע השתנה הרקע
פעם זו היתה חצר גדולה
פעם עיר עמוסה אדם
ואני הלכתי אחרי צעדייך
ראיתי אותך עוצרת
מסובבת את פנייך לאחור
יכולתי לראות אותן
הושטתי יד
אבל את נעלמת
ברקע היו קולות
קולך התערבב באינספור רעשים
לא יכולתי לשמוע מה את אומרת לי
רק הושטתי יד לגעת בפנייך
ואת נעלמת
לא ידעתי מה השעה
לא ידעתי כמה זמן נותר
אני זוכר זיעה נוטפת מפניי
זוכר את חיוכך
שהפך לי לזר, חוזר להיות מוכר
והרקע משתנה בלי שאוכל לעצור אותו
פעם זה בית
פעם זה אוטובוס נוסע
את במושב הראשון מתכוננת לרדת
ואני עומד בין האנשים
מנסה לגעת בפנייך
והמשכת לרוץ
אני אחרייך
מחפש אותך
לא יודע מה הפתרון, לא יודע מה אשאל אותך
שאצליח לגעת בכתפך
ואת תסתובבי אלי
זוכר את פנייך
מביטות בי, ואני נרגש
אבל אז את נעלמת
בתוך רקע של ים
ואחר כך הרקע חדל להיות
ואת המשכת ללכת
ואני לא מצליח לנשום, כמעט נופל
את מסובבת את מבטך ומחייכת
ואני מבוהל, מתעורר
ומחפש את פנייך בחשכה
כול מה שנשאר
זה המבט מהפנים, שאינני מצליח לגעת בהן