עיניה הכחולות היו החלון לנשמתה,
השתקפות כה קורנת של יופי טהור.
חיוכה לא הותיר דבר מלבד אדמה חרוכה,
אדם ללא צל כלוא תחת ענן אפור.
כשאפרד לשלום מאהבתה,
הכמיהה לחום שבחיבוקה לא תקפא,
היא נשארה אבל לא אני אתה,
ואני תוהה האם היא אי- פעם תדע...
עיניי התכלת מצטמקות וחיוך מתוק נגלה,
אני נקרע בתוכי
ואומר בלבי:
"תודה על שחלקת איתי בדידות נפלאה"
-אחד.
מוקדש למישהי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.