עיר מגורים נידחת, יום הכיפור עובר דרך חלונות ראווה סגורים
אני וארבע חברות צופים בפסטיבל סרטים יזום
בדי הבירה והעשן הנמזג דרך נחיריים, פוקחים את עיניי
בעוד שבוע ימים אני בברלין
אבל בינתיים אני מציל את חיי
ניצל משיגרה לוחצת, מהדחקה גורפת, מעיוורון רצוני,
מחושך תהומי ומהדחקה של יצירה אל פינה נשכחת
כשאני מעמיד עצמי מול מראה דמיונית
נדמה שאבד הצחוק שלי
ואיתו הייחוד הנורא של הילד המזנק בראש
הסקרן המחפש הרפתקאות בכל מחיר
חושב דרך הלב
ומתלקח באופן בו כוכבים נופלים
והגלים... הגלים בזוהר שקיעה אחרון
אני נזכר בגעגועים הלוהטים המשוקעים בבית-החזה
באופן בו ניתן להרגיש דברים באמת
והחושך היורד, החושך השולט
אני משיב את מי שהייתי לפנים
ילדון סקרן וצמא לחיים
