כשהלחנתי אותך
שיר פשוט ותמים
ידעת כי סופך קרב.
פרצת אל העולם
לקול צלילי הרחוב
והיית כל כולך כה רעב.
כשכתבתי אותך
שיר נוגה ועדין
ראית כי אין מענה.
כשניגנו את צלילך
בחוצות העיר
אתה שתקת עם מלוא הכאב.
ולו היית אומר
שיר טיפש שכמותך,
לא היית חייב לצאת.
ונפגעת פחות ממני בלב.
כי הייתי אתה רק הכלי שלי
ולא פחות. ולא יותר.
ורק עכשיו כשמשהו נגמר שם בלב
אני יודעת כי אתה כה חסר.
ויכאב לי יותר, ויכאב לי פחות,
ומה זה בכלל משנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.