מול עיניי מרצדת אלומת אור
ולא ידעתי מהיכן הופיעה
משתעשעת לה מול עיניי
ואותי מי יושיע?
היא בקלילות רגליים רוקדת
ואני מביטה בקנאה יוקדת

ובנחל שומעת פכפוך מים
ובבואתי בהם משתקפת
והם כה צלולים וטהורים
והזרימה לעולם לא מתעייפת
ההרמוניה עדיין חיה ושורדת
ורק דמותי מפריעה וקודרת

מביטה בציפור שמגביהה עוף
וחולמת להחליף מקומה
והיא בפירואט מסובך באוויר
מחייכת ממרומה
היא בכל הכבלים מורדת
ואני חומות סביבי גודרת

ואז מתיישבת וחושבת
על נפלאות הטבע שסביבי
היצירה מתגבשת ואני בתוכה
מוארת, טהורה וחופשייה
שוב לא קודרת, לא מקנאה
אני עם עצמי מעכשיו שלמה