הוא נסע לאוסטרליה ולא היה לו שם קרובים, מוורשה, לשם בא
מוינה. הוא לקח את המשפחה. הוא היה מלך בוורשה והוא נשאר מלך
גם באוסטרליה, שם חיפש טריטוריה לעם יהודי. התמונה הגדולה
מוכרת לכולנו, לא נמצאה שם באוסטרליה טריטוריה, גם לא באוגנדה
או בארגנטינה, בקושי בפלסטינה. אבל המלך נשאר שם כמו רבים.
ועדין בזיכרון בנו חקוקה תמונת האב בחליפה עם עניבה קצרה
מהרגיל, עם כובע עם שוליים, שלייקס, שרוולים מכופלים, מסייר עם
אבוריג'ינים ועל צווארו מצלמה כזאת ישנה (כמו שסבי קיבל לבר
המצווה שלו בכפר ליד וינה) ומאחוריו, בדימיונו של האופטימיסט,
עם יהודי. את התמונות שלח האופטימיסט חזרה לוורשה, רחוב
ירושלמסקי או שקולה או פרץ אולי, משם נשלח בשליחות דחופה באותה
שנה שבה עלה הצורר הגדול לשילטון "אלף השנים" שלו.
בתמונה יש לו עיניים רחבות ועגולות אך מאורכות לצדדים,
ואישונים קטנים עם גלגלי עיניים גדולים, ואף שחותך לו את
הפרצוף כאילו הוא אגס, ופה שלא אומר לנו בעצם כלום. והדמויות
מאחוריו, צבעוניות בוודאי, אם היה עליהם אור, אך גם שפופות, עם
אפים ארוכים, מן הסתם, והם ממלאים את כל האופק, מפה ועד בכלל.
ולא ברור אם זה "הגב" שלו, או אלה האנשים שבאים אחריו, או אם
כל זה רק בדימיונו של האופטמיסט שחושב שהנה הוא מציל את עמו,
עם יהודי. וכידוע לכולנו, הוא לא הציל, שלא באשמתו. אך הציל את
משפחתו, וכידוע לכולנו, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם
ומלואו. או כמו שאמר סטאלין בהזדמנות נוראית, רצח אחד הוא
טרגדיה, מיליון רציחות הן סטטיסטיקה.
והוא עומד שם כמו איזה משה רבנו בפוזה הירואית ושקטה ונחושה
ורגועה ושלווה ומלאת ביטחון, לא מחייך כי אין צורך אך גם לא
זועף כי על מה יזעוף? אבל הוא לא משה רבנו ולא הייתה שום יציאת
מצרים, ושום "שלח את עמי" כי לא היה מי שישלח, ובטח לא מי
שידרוש זאת. ולמרות זאת נחתו המכות, כמדומני, ומי נהר הויסלה
מלאים בדם. אך היכן היא מכת בכורות, שתגאל ותפלוט סוף סוף את
בני עמי ל-40 שנות נדודים? ואולי עשה בורא עולם את החישוב שלו
ובמקום נדודים לקח עוד אנשים? כי במילא לא הייתה טריטוריה, אז
עוד לדחוף לתוך חתיכת הפלסטלינה הקטנטונת, היפה, עוד 6,000,000
ואת צאצאיהם, ואת רכושם, ואת כבודם, ואת נשמותם? סמוך על הקדוש
ברוך הוא שיעשה את הנגזרות והאינטגרלים וידע איפה לקצץ ומתי
ובכמה. כמו שאמרו נאמני ארץ ישראל השלמה: "עוד ערבי, פחות
ערבי, מה זה כבר משנה?"
ואין צורך להוסיף על כך ומעבר. כמו שנאמר, תמונה אחת שווה לאלף
מילים.
הרהורים על האופטימיסט של יוסל ברגנר. תערוכת
הרטרוספקטיבה,אפריל 2000
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.