אהובתי גן נעול
שמורות עיניה גדורות ריסים
והבהובי חרבות, ומבטי אזהרה מתריסים
וחתום הוא, שמור ומוגן
אל לאיש מלבדה
לרדות בחיית הגן
ומעוני ארץ נוד
ורחב הנהר החוצץ
וחדשות לבקרים ראשי נחשים ארוצץ
כי אישוניה לפתחה עומדים לי לרועץ:
בוא לא תבואי
ואכול לא תאכלי מן העץ.
והיה ויגיעו ימות המבול
ויעלה הנהר על גדותיו מאוד
ותושלך מחשבה נודדת
אל גבול ארץ נוד
אל חיקי אאספנה
כבשת-רש, לביתי
מפיתי תאכל והיתה אחותי
ועמה אתחמם בלילה קר
אך היא עוד תחלום על מלמד הבקר
ותפעה געגוע לבית
שצומח הימה מכאן...
ונכמרתי
בדחילו ורחימו
אשיבה אותה אל הגן
ובצמרה הלבן
אותיר, שלא במכוון
זרע משלי, מארץ נוד
זרע פורענות, ופחד, ועוד.
ויכה שורש באדמת הבר
וירבה ויפוץ
ולא יבורא, כי אם יגבר
ויינקד השדה
וייעקד.
הנה הכריעני אפיים
חזון מועד. |
