רוצה לישון...
הראש נופל, מת לישון. מחר קמים עם אור ראשון. חושך, אבל
חייבים. קם, מביט על השעון, קפוא והשעה קרה. המוח אומר רוץ
והיד לוחצת על כפתור, שמשתיק שעון שמציק. ואני שיושב שם בצד,
מסתכל עלייך מתעוררת. וכמו שאת כך אני אוהב. יפה.
וביני לבינך זורם נהר של ידיעה. את בתוכך ואני בתוכי ושנינו
יחד כל אחד בשני.
את מתעוררת מדהימה, נדהמת למצוא אותי עדיין סופג שניות
אחרונות של שינה מתוקה. וביחד שנינו יוצאים אל העולם הגדול
לחפש לנו מקום ביחד לגדול. ואני מסתכל עלייך בהערצה, את לי
חידה. במיוחד בשבילי את כאן.
ואני בשבילך יושב על גדר, אקפוץ מגג בניין, אקטוף לך ת'ירח אם
יהיה מעוניין לבוא אלינו לסופ"ש. ועל ענן קטן יושב איש לבן עם
חצים וכנפיים, שולח ללבי חץ ואת שלך מפספס. את ציור בצבעים של
אדום ואני שיר בפזמון קליט. את האור האחרון מנצל כדי לראות
אותך ובך אני נזכר איך הייתי כה שליו. ובין לבין הבדידות
נוצרת ידידות שמביאה אותי לכדי שברון. אני יושב ונזכר אחרון,
איך כאב אחר כאב במכות של מצרים, נפלו עלינו. כל גבול מטשטש,
מציאות היא דמיון שהוא המציאות. ובין הזיכרון לאמת יושב ומת.
ואת לי את. את מבינה אותי מעט, כי קשה אני וקשה לי. ואיתך אני
מדבר, דברים שרק את תראי. ורק לך מספר דברים שאיש אחר אינו
סופר. כבשה ועוד כבשה בצמדים לפני השינה. סיפור ישן על כיפה
אדומה ואיזו סבתא חמודה. והלילה מגיע ולא הספקתי לומר כל שעל
לבי. ולא הספקתי לומר והלילה מר. ולא נשאר ולו קצה של זמן.
בחוט חדש מחפש נואש, אחר סוף יפה יותר. ואת לי מנגינה, קצת
ישנה, אבל מוכרת מאוד. הזיכרון עושה אותי כבר ועלייך אני
מתאבד. ועומד מולך ללא מילים כמו ספוג גדול ספוג בגעגועים.
ועם כל דקה, הראש כואב. יותר ויותר חודר ללב.
ואת שם לצדי. שוכבת קרה. אין מקום אחר זה לא שיר. זה פשוט כי
זה המקום הכי נכון. ועם המקום הזה, את ואני כאחד נהיים,
בריקוד שנע בין חיים למוות. ואת כבר לא כאן, נעלמת בזמן.
ובזמן הזה ללא שעון, מתהלך בסיבובים חסרי היגיון, אין הסבר.
ומחפש לי פינה חשוכה ללכת אליה. לפנות ברגע של חולשה. ואם זה
ייגמר נגמור את זה יפה. את פה ואת יפה.
והמקום הזה הוא שלך. לנצח את איתי. במקום הזה שבו שולט האדום,
עם חדרים רבים ומעברים מסובכים. כל שיר הוא פזמון חוזר, כל
מנגינה מנגנת צליל שבור. תיבת תהודה של גיטרה מהדהדת וברקע רק
קולך רועד. בזיכרון שהוא הזיה, הוזה שאת כאן, רוצה, חושב,
מקווה. ואת לא ואין מנוס.
ובמקום הזה לעד תישארי, אולי כבר הלכת אך מהמקום הזה אין דרך
לברוח.
תמיד תהיי בלבי.
ואני רוצה לישון. אך לא נרדם וקולי שוב נדם...