היה היה רקטום
שלא רצה להיות רקטום
מפני שלא ידע
לא להועיל
לא לצחוק
ולא להנות
וכל הזמן היה רק מוחדר ופולט שאריות.
פגש הרקטום פה.
- אנחנו כל כך דומים, אמר לו.
שנינו מתרחבים ומשמיעים קולות.
בוא, נרעיש יחד!
אבל הפה היה ריקן וגאוותן.
- אני שר ואני מדבר,
ואתה רק מסריח!
אמר ועבר
לעברו השני של השיח.
פגש הרקטום אגזוז.
- אנחנו כל כך דומים, אמר לו.
שנינו פולטים גזים.
בוא, נצחין יחד!
אבל האגזוז היה פלצן מהעשירון העליון
והיה במקור שייך לאיזה ג'יפון.
הוא התעלם מהרקטום
והלך לישון.
הלך הרקטום לבדו וחשב לו:
מה אפשר לעשות?
מה אפשר עוד לנסות?
אילו תכונות מוזרות יש לי,
ממש צרה צרורה!
האם בכל העולם הגדול
לא אמצא לי חבר?
פתאום היה לו רעיון נפלא:
הוא יתחפש
למשהו אחר!
התחפש לסיפון: (הדבר הזה שבתחתית הכיור. מבטאים sifon)
צבע את עצמו בלבן,
הדביק על עצמו מסננת מתכת,
וזהו!
- איזה סיפון משונה, אמר טבח.
הוא מכוער ועקום, ובכלל הוא סתום.
- הוא בכלל לא סיפון, הוא סתם רקטום,
אמר לה שף אחד.
ושניהם עזבו את המקום.
עכשיו התחפש הרקטום לשקע חשמל,
אמנם מעוות, אבל נחמד מאוד.
ניצב לו על הקיר לבד, קצת נפחד.
השקעים הביטו בו בתמהון:
השקע החדש הוא לא מפלסטיק -
ויש לו רק חור אחד!
וכך הבין הרקטום שלרקטום קשה בחיים,
אם הוא רוצה להיות לא עצמו, אלא אחד השקעים.
ניסה הרקטום תחפושות אחרות.
התחפש לאוזן
לסוויץ' של אוטו
לכונן תקליטונים
ואפילו לסתם טבעת,
כזו שמציינת נישואין.
אבל
שום דבר לא הועיל
בכל פעם הכירו אותו מיד.
- אתה סתם רקטום מחופש, אמרו לו.
גם החייל הכיר אותו.
איפה היית, רקטום שלי? כבר מזמן
רציתי לשבת עליך. יש עבודה, כמובן.
- אבא, אל תהיה אטום,
אמר הרקטום,
תן לי למצוא את ייעודי בחיים.
- אין לך מזל,
אמר החייל,
ועכשיו נתעסק בחרא כמו כל החיילים.

מוסר השכל:
מי שהגורל דן אותו
להתעסק בקקה
או בשאר דברים מסריחים
ייאלץ לשאת עימו את הצחנה
כל החיים.

עטיפת הספר:
http://stage.co.il/Stories/637211