מדרגות מדרגות,
ואי אפשר לעלות,
והכל מסתחרר,
ואני שוב בשום מקום.
ותמונות, ואנשים,
ודרקונים, וים,
ושוב הגיע סוף העולם.
ופסנתר, וכינור,
מנגינות במינור,
ולא שומעים דבר.
רק זמזומים של זבוב ענקי,
שאי אפשר לראות,
שגובר על הכל,
מתנגש בקירות...
מלכודות עם צינורות,
ואני שוב קשורה לפס נע,
ואז חושך, ואז נדלקים אורות,
ושום דבר לא כמו שהוא נראה.
וימי הביניים הגיעו פתאום,
מנורות עם נרות, וכולם שותים יין.
לו רק יכולתי לפקוח את העיניים!
ובפעם האלף, אני, לבד, ברחוב סואן,
תוהה לאן נעלמו הנעליים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.