למה? למה, אתה שואל. מילה כל כך קצרה, שלוש אותיות. שלוש
אותיות וסימן שאלה.
אז למה אני בוכה?
למה?
למה, אתה שואל.
ואני לא יכולה להסביר. כל כך מתבקש לומר לך "סתם כך" אבל זו
תשובה לא מספקת לשאלה, לא בשבילך ובטח לא בשבילי.
למה???
למה???
אתה שואל ואני כל כך רוצה להסביר אבל משהו בי עוצר או חוסם,
אני יודעת מראש שלא תבין ואני לא מוכנה אפילו לתת לך הזדמנות
אני מצטערת.

או שלא.
יש לי אינטואיציה נשית, אתה לעולם לא תבין אותה. אתה חושב שזה
סתם תירוץ, סתם דרך לפתור שאלה כה קשה בתשובה פשוטה, אתה לא
תבין.אני יודעת.

ואולי אתה צודק, אולי אני פשוט לא רוצה שתבין, אולי אני חושבת
שאם כל העניין הזה יישאר מעורפל אתה תשנא אותי פחות. אני אשנא
את עצמי פחות. אולי אני מעדיפה לא להסביר, אולי אני לא רוצה
להצטדק לפניך. אולי אני יודעת שכמה שאני לא אנסה להצטדק, אין
לזה צידוק. אני הייתי כאן לא בסדר. אני יודעת.

אבל למה אתה צריך בכלל סיבה, למה לא מספיקה לך האמת, זה מה
שביקשת הרי. באתי אלי בעיניים בוכות ופרצוף כלבלב וביקשת את
האמת, אני כל כך אוהבת את הפרצוף כלבלב שלך, אוי מתוק אל תבכה,
בבקשה אל תבכה, אני לא יכולה ככה עם הדמעות שלך. הנה תראה מה
עשית. עכשיו גם אני בוכה. שנינו עומדים בוכים אחד מול השני.
ואני כל כך רוצה לחבק אותך לנחם אותך ולשאוב נחמה ממך, אבל אתה
דוחף אותי ממך בגועל.
אז אני אומרת לך את האמת, ומה זה עוזר, עכשיו שנינו בוכים
יותר.
כן אני עוד אהובת אותך.
כן אני אוהבת אותו.
אני כלבה אני יודעת.


שכבתי אתו

ואז אתה שואל את השאלה הזו שלך. "למה?"

ואני יכולה רק לעמוד מולך ולבכות.
אני לא יכולה להסתכל לך בעיניים, משפילה את העיניים ובוהה לך
בנעליים.

זוכר אז כשהלכנו לקנות לך את הנעליים?
נכנסנו לכל חנות נעליים בתל-אביב. שיגעת אותי! מדדת לפחות
שבעים זוגות זוכר? אחר כך עוד קנית לי גלידה, הגלידה הכי טובה
בארץ, נסענו שעות עד שמצאנו את המקום הזה, כוך קטן עם תור
שהגיע עד המדרכה ועד שהגיע התור שלנו נגמרו להם כל הטעמים
הטובים ונשאר רק גויבה, איך אתה שונא גויבות.. אז לא קנינו
ובסוף קנינו גלידה בשקל תשעים במקדונלדס בתחנה המרכזית.
חייכתי, ויצא לי חיוך עצוב כזה של אנשים שבוכים ומנסים לחייך
בכוח.
חיוך עקום ספוג בדמעות.
אני מנסה לחייך אליך עם החיוך העקום הזה שלי אבל אתה לא מרחם
עלי,  אתה מסתכל עלי במבט מאשים ובצדק ועכשיו אני מרגישה רע על
שניסיתי לזכות ברחמים ממך.
לא מגיעים לי רחמים.

"אני אוהבת אותך"
"את לא"- אתה מסתכל עלי במבט של "את לא מתביישת, את לא מתביישת
לזרוק סתם כך לאוויר את המילים הקדושות, אלה רק מילים בשבילך"
"אני כן"
אתה שותק.


"אני מצטערת"
אתה שותק

אתה מפנה אלי את הגב והולך, בלי לומר אפילו שלום. ואני נשארת
עומדת, לא יודעת מה לעשות עכשיו. כרגע כל מאמצי מרוכזים
בלהישאר עומדת ולא להתמוטט על הרצפה באמצע הרחוב. כשנתגבר על
השלב הזה אני מאמינה שנמשיך הלאה.  אולי אפילו נצליח לרכז את
מאמצי ולגרור אותי הביתה, אבל עכשיו אני מתאמצת רק לעמוד.
"אני אוהבת אותך"
אני לוחשת לאוויר אבל אף אחד כבר לא שומע.

למה? בא לי לצעוק עלייך, בא לי לצרוח עלייך, בא לי להגיד לך את
כל הדברים הרעים בעולם, בא לי להגיד לך שתלכי לעזעזעל, להגיד
לך שאת כלבה, שרמוטה מזדיינת.אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה מילה
אחת שלוש מילים וסימן שאלה. למה?
איך יכולת?
אהבתי אותך
אני עוד אוהב אותך
איך יכולת??????
ללכת לי ככה מאחורי הגב.
לשקר לי בפרצוף.
איך יכולת????
את מגעילה אותי.
את יצור מגעיל, מגעיל ודוחה, מעוררת בי בחילה וסלידה.
"למה?" אני לוחש בקול שבור, שברת אותי,  נתתי בך אמון, לא נתתי
אמון באחרת לפניך, הכל היה סתם עד שהגעת, וככה בגדת באמוני,
ככה שכבת אתו.
אמרת שאת אוהבת אותי. זונה קטנה.
אמרת שאת אוהבת אותי.
בשבילך אלה סתם מילים, את לא מכירה את מעוף הפרפרים בלבי כל
פעם שהוא שומע את שלוש מילות הקסם האלה. ולדעת שכל זה היה סתם,
עכשיו כל הפרפרים מתים, את רצחת אותם בדם קר כל אנחה שלך אתו,
כל נשיקה שנישקת אותו, כל מילה שלחשת לו באוזן. הייתה פגיון חד
שרצח לי פרפר.
ואני אהבתי אותך. אהבתי אותך.
את יודעת כמה קשה זה בשבילי?
להפקיד את הלב שלי בידים של אדם אחר? כל אושרי היה מוטל בידך,
ואת בלי להניד ולו עפעף רמסת אותו לחלוטין.

אל תסתכלי עלי אפילו.


אני כל כך רוצה לפרוש את ידיי עליך, את נראית כל כך מסכנה. אני
רוצה לחבק אותך, להחזיק אותך, לנחם אותך, אבל משהו בי לא מרשה
לי.

תלכי אליו שהוא יחבק אותך.

את אומרת שאת אוהבת אותי
את לא מתכוונת לזה
את אומרת שאת מצטערת.

אני לא יכול לשמוע את זה יותר.
את כלבה בוגדנית.
אני אוהב אותך כלבה בוגדנית שלי.

אני הולך, לא יכול להישאר כאן יותר. אם אני אשאר עוד קצת אני
אעשה משהו שאני אצטער עליו אחר כך. מסתובב ומשאיר אותך מאחורה.
מנסה להתקדם הלאה, מנסה לא ליפול לא להתמוטט, אם אני אהיה
בתנועה יהיה לי פחות זמן לחשוב, זה ישרוף פחות.
להתראות אהובה.