רועי זולטן / נספח |
את מונחת עכשיו לפני על הדף.
ואני קורא בך,
ומקריא אותך,
ומותיר את הכאב מוגף.
ואחרי כל הכאב הגדול הזה
את לא יודעת שאת איתי
כעת חיה.
נקראת, ומוקראת,
ומחווירה בשלולית הזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|