|
5 בבוקר
היא יוצאת למרפסת
מדליקה סיגריה
הוא כבר מתלבש
עוד מעט יעזוב
אבל איך אמרו לה פעם?
הכי חשוב זה ההווה
צריך ליהנות מהרגע
הוא עדיין איתה עכשיו.
האור נדלק בבניין ממול
נערה ממיינת כביסה
[ מי מכבס בשעה כזאת?]
ממיינת ותולה
בעיניה מבט מרוכז
חלקית, כי באזניות שעליה תמידית
היא שומעת עכשיו קווין.
העיניים מוסטות לרגע מהחבלים
חייל צעיר ממהר לבית כנסת, זמן סליחות
חמוד, היא חושבת.
מה החטאים שלך ילד?
על המדרכה המקבילה
הוא מאחר, כרגיל
גם דקה תעלה לך ביוקר
זוכר?
זמן שווה כסף
ואם לא כסף אז כבוד
או השפלה
תלוי הצד שבו אתה עומד
ואלוהים?
איש מגיע ממול
הוא טרוד ממחשבות
הם כמעט מתנגשים חזיתית
כמעט
אבל גם כמעט מספיק לפעמים
כדי להתיר שלווה
שתלויה רופפת
על עצבים מתוחים.
הוא מפטיר קללה
ומדליק סיגריה.
היא משקיפה מהמרפסת. |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.