אורי רוזנהק / גלגל |
לגדי
פרחים שנקטפו מכסים
אדמה שנעקרה ממקומה שמכסה
פרח אחר שנקטף.
כאילו הם יכולים להקהות בריחם את הכאב.
אבנים ממחצבות רחוקות סותמות
בורות לא טיבעיים שנחפרו
כבר מזמן למטרתם.
כאילו יד נעלמה ידעה שכך יהיה.
נאומים חצי מוכנים מושמעים
בפני המון שכבר מורגל בהם ומשתדל
שלא לבכות.
כאילו שעכשיו האומץ יועיל במשהו.
ואנחנו באים שוב ושוב לאותו הטקס,
מניחים אותם פרחים, אותן אבנים,
שומעים אותם נאומים ומתאפקים שלא לבכות.
כאילו שזו הפעם האחרונה. כאילו.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|