אמי לירי / מספריים |
נשלחת היד
אל המתכת הקרה
ונאחזת בקצה הפלסטיק.
העיניים מושפלות
אל קורות העץ
ואל הנשורת
אל מה שכבר
איננו:
רגש לעוס
מחשבה טורדנית
חיוך משותק
ואנשים
הרבה אנשים.
מתוך המתכת
הנשורת
והשיתוק
ממציאה עצמי מחדש
שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|