|
ושלא מתוך החלטה
נשלחת היד
אל המתכת הקרה
ונאחזת בקצה הפלסטיק.
העיניים מושפלות
אל קורות העץ
ואל הנשורת
אל מה שכבר
איננו:
רגש לעוס
מחשבה טורדנית
חיוך משותק
ואנשים
הרבה אנשים.
מתוך המתכת
הנשורת
והשיתוק
ממציאה עצמי מחדש
שוב. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.