הכול התחיל כמו אגדה
אהבנו, והרגשתי שאתה האחד .
החיים נראו מושלמים לצידך,
כולם קנאו ולי לא היה אכפת.
אבל שלא כמו באגדה, שבה נסיך החלומות נשבע אמונים
אתה שיקרת לי,
בלי למצמץ .
שיקרת במצח נחושה.
שיקרת ושיחקת בי ,
וכשנמאס השלכת אותי .
אתה שקרן.
נתתי לך ושחכתי בשבילך הכול ,
נטשתי הכול כדי להיות איתך,
כדי להרגיש מאשרת לצידך,
כדי שתאהב אותי כמו שאני אותך.
שיקרתי בשבילך,
זחלתי בשבילך,
ועכשיו אני בוכה בשבילך,
בשביל מה שנגמר.
ועכשיו אחרי הפחד והקנאה ,
אחרי שכל הרגשות נמוגו ,
אני כותבת , אני נזכרת.
אחרי שכבר לא היה לי מה לתת לך,
אחרי שסימת לשחק בי וברגשות שלי,
נטשת אותי .
כמו שנוטשים גור כלבים,
כמו שנוטשים את אלו ששונאים.
השארת אותי לבד מדממת ועירומה ,
ומפחדת מהסביבה.
שקרת ואני לא ראית את השקרים,
שיחקת ואני לא ראיתי את מהשחקים,
התרחקת ואני התעלמתי מהריחוק .
הפכת אדיש וקר.
והמשכת לשקר , לא הפסקת לרגע,
ועכשיו אתה ממשיך לשקר.
היתי שלך בגוף ובנפש,
ולך לא היה אכפת .
ועכשיו אתה ממשיך לגרום לי סבל ,
גם במרחק שנוצר ביננו.
ועכשיו, אני צועקת בחשכה,
אני כועסת ושורטת בציפורנים,
חורקת בשיניים, ותולשת שער, מרוב שנאה אליך.
אני עומדת מעל גופך העירום,
מעל הגוף שריגש אותי כול כך.
עומדת עם הסכין שנוטפת טיפות קטנות , חמות ואדמות,
על רצפת השיש הלבנה..