"אל תשאלי מה קרה לסבתא שלך", נשמע קול מתרגש.
"לא שואלת..." לחשה חן וסגרה את הטלפון. היא שנאה טעויות
במספר.
"ניתקת לי", שוב אותו הקול דיבר מהשפופרת.
"אימא... סליחה, ישנתי, לא זיהיתי אותך."
"בסדר, לא חשוב", אמה דיברה במהירות. "רציתי לספר לך חדשות על
סבתא שלך. אתמול הממזר עזב את הבית. ידעתי שזה יקרה מתישהו!"
הממזר הוא האב החורג של אימא. הוא ידוע כאוהב נשים מושבע
וסבתא סבלה את זה בשקט במשך שנים. עכשיו הוא אמר תודה על הכול
ונעלם.
"גם אני לא מופתעת, אבל למה להעיר אותי בשעה כזאת?" חן פיהקה
בתוך אוזנה של אימא. אמש היא חזרה מבילוי אחרי השעה ארבע
לפנות בוקר וחמש שעות שינה לא הספיקו לה.
"קצת רגישות, בתי, לא כל העולם סובב סביבך", אמה נזפה בה.
"סבתא במצב רוח רע מאוד. אני רוצה שתבקרי אותה היום, תביאי לה
קצת יין, את יודעת איזה סוג היא אוהבת, ותנסי לגרום לה לאכול
משהו."
"בסדר, אני אסע אליה עוד מעט. נדבר אחר כך, אני חייבת קפה
עכשיו, הראש שלי מתפוצץ."
"סעי בזהירות ותשימי את הצעיף שלך, קר בחוץ", אימא ניתקה.
"סעי בזהירות", חן גיחכה לעצמה, "היא לא מוותרת על כל הזדמנות
לעקוץ אותי על כך שאני לא רוצה את הכסף שלה. לסטודנטים
השוכרים דירה במרכז תל אביב לא תמיד נשאר כסף להחזיק רכב."
במרחק של שלושה רחובות מהבניין של חן גרו שמעון ויואב, שני
חברים ותיקים. באותה השעה הם ישבו מול הטלוויזיה וצפו בערוץ
האופנה.
שמעון, בן השישים ושתיים, אהב נשים עד גיל עשרים ואחת.
"אחרי הגיל הזה הן מאבדות את החלקיק האחרון של התמימות
והופכות לנשים מתנשאות והרסניות", תוך כדי שהוא מסביר בפעם
המי יודע את סיבות משיכתו לנשים צעירות, נדמה היה כי שמעון
מחפש משהו בכיס מכנסיו.
"אתה יודע שאני לא אוהב כשאתה נוגע בעצמך לפניי, תפסיק עם
זה!" יואב העיר בכעס והחל מעביר ערוצים במהירות. הוא עצר
בערוץ ששידר תוכנית על חיי בטלה של פנסיונרים עשירים.
יואב, בן העשרים ושתיים, לא התעניין בנשים מתחת לגיל חמישים
וחמש.
"בגיל הזה הן כבר בשלות ושלוות, גיל המעבר מאחוריהן והן
מתפנות להשתמש בכל הניסיון שצברו במשך השנים לצורכי הנאה ללא
מעצורים", יואב הצביע על האישה שהופיעה על המסך. הוא נראה
מתרגש אפילו מלדבר על הנושא.
"בוא נרד לקנות שתייה", הציע שמעון, מאוכזב שהצעיר קטע אותו
בעיסוקיו.
חן כבר עמדה לצאת מדירתה, כאשר נזכרה כי אם לא תשים את הצעיף
האדום שאמה סרגה לה באחת החופשות הכפריות שלהן, סבתא תלשין
עליה מיד.
היא זרקה ברשלנות את הצעיף סביב צווארה וירדה למכולת לקנות
יין.
"סליחה, אתה מבין ביינות?" חן ידעה שסבתה אוהבת קיאנטי, אך
מבחר היינות בחנות לא כלל את היקבים שהיא הכירה.
"אני לא שותה יין, אבל חבר שלי דווקא מומחה. שנייה... שמעון!"
הבחור הנחמד קרא לאיש מזדקן שערך קניות בקצה השני של החנות.
"מה אתה צועק, יואב?" כשהוא הבחין בחן, חיוך רחב החליף את
הכעס על פני שמעון. "שלום גברתי, כיצד אני יכול לעזור לך?"
"אני מחפשת יין קיאנטי טוב, אבל לא יקר מדי."
"ולמי היין?"
"לסבתא שלי, בעלה עזב אותה והיא צריכה נחמה. כוסית יין בהחלט
תעזור." מחשבה על היום שהיא צריכה לבלות עם סבתא לא הלהיבה את
חן. היא שמעה כל כך הרבה תלונות על סבא עוד לפני הפרידה וכעת
היא תהתה אלו גבולות של סבלנות תצטרך לפרוץ.
"איפה סבתא שלך גרה?" שאל שמעון.
"מה זה משנה?" חן שאלה בחשדנות.
"תראי... בחירת היין היא עניין עדין וצריך להתייחס אליו
ברצינות רבה. לפי אזור המגורים אני אוכל לדעת, בערך, מה
התקציב של סבתא שלך ואלו יינות היא נוהגת לשתות."
"זה נשמע לי כמו הכללה", התנגדה חן לרעיון, "אבל שיהיה. היא
גרה ברמת אביב ג' והיא לא חוסכת על יין."
"באמת? גם אני גר ברמת אביב ג'", שמעון התעלם מהמבט המופתע של
יואב. "באיזה רחוב?"
אחרי שהסתבר כי שמעון גר ממש קרוב לסבתא, אחוות שכנות השתלטה
על השיחה. נדמה היה כי הוא משקיע מאמץ מיוחד כדי להתאים את
היין לדמות סבתא שחן תיארה.
פניו הרציניות של שמעון והסבריו המפורטים על כל יקב גרמו לכך
שאחרי כחצי שעה חן עזבה את החנות מרוצה מהקניה.
"תגיד, ממתי אתה גר ברמת אביב ג'?" יואב ניסה לעכל את מה
שהתרחש במכולת.
"אתה ילד תמים, כמו שאני אוהב. אם היית בחורה הייתי עושה אותך
בכיף!" שמעון צחק.
פי הטבעת של יואב התכווץ באופן אינסטינקטיבי והוא התרחק
מחברו.
"אל תדאג!" שמעון היה משועשע, "אני אזיין היום, אבל לא אותך.
יותר מזה, גם אתה לא תישאר יבש. תחשוב על זה, סבתא בדיכאון
מחכה לך בדירה מפוארת ברמת אביב ג'."
הם התיישבו באוטו ושמעון נסע במהירות מהחניה, בלי להתייחס
לצפירות עצבניות של הנהגים שכמעט התנגשו ברכבו.
אחרי פחות מחמש עשרה דקות הם נעצרו מול הבניין שבו התגוררה
סבתא. יואב מחה זיעה מהמצח, הוא שנא כשחברו נוהג בפראות.
לעומתו, שמעון היה נינוח ומלא ביטחון עצמי.
יואב עדיין לא הבין מה שמעון מתכנן ומה הם מחפשים שם. על כל
שאלותיו הוא קיבל את אותה התשובה: "אל תדאג, רק תהיה מה שאתה
- גבר!"
"מי זה?" סבתא שאלה מעבר לדלת.
"הנכדה שלך, חן, שלחה לך פרחים", שמעון עיוות את פניו לחיוך
אל העינית של הדלת.
"אתה דפוק!" לחש לו יואב שהסתתר בצד, "מה אם היא תרצה לראות
את הזר?"
"רגע", נשמעו נקישות מפתח. כנראה שהדיכאון הופך אנשים לאדישים
יותר וכך רמת הזהירות יורדת.
ברגע שהדלת נפתחה שניהם פרצו פנימה.
"מי אתם? איפה הפרחים?" סבתא הייתה מבוהלת.
היא הייתה אישה מטופחת, בסביבות גיל השישים. מבטו של יואב
התמקד בחזה המורם בניתוח פלסטי וטיפות ריר בצבצו בקצה שפתיו.
"החבר שלי שמע שאת זקוקה לחברה, גברתי, והוא לרשותך", שמעון
הסביר בנימוס. "תראי אותו, איך הוא לחוץ, אני בטוח שכוס
וויסקי יכולה להרגיע אותו."
"עופו מפה! אני אקרא למשטרה!" סבתא צעקה.
"לא כדאי לך, גברתי", שמעון שלף סכין מכיסו, "ואני מציע לך
לדבר בשקט ואף אחד לא ייפגע."
חן ירדה מהאוטובוס, בעודה מקללת את הנהג שכמעט סגר את הדלת
עליה. היא נכנסה לבניין של סבתא בצעדים מהירים ובעצבנות לחצה
על כפתור להזמין את המעלית.
"אני צריכה להירגע, אחרת היום לא ייגמר טוב", היא אמרה לעצמה,
תוך כדי שהיא מוצצת את האצבע הכואבת מהדפיקות על הכפתור.
שמעון פתח את הדלת וקיבל את פני חן בחיוך.
"מה אתה עושה פה?" היא הופתעה.
"באתי להכיר את סבתא שלך, אני מעריך נשים שאוהבות יין טוב."
הוא תלה את הצעיף האדום שחן הורידה.
"גם אתה כאן?" היא נפנפה לשלום ליואב. הבחור דווקא מצא חן
בעיניה. "ואיפה סבתא?"
ולפני שחן הספיקה להגיב למראה סבתא קשורה לכיסא מטבח, שמעון
תפס את ידיה, גרר אותה לחדר השינה וזרק אותה על המיטה הזוגית.
תוך מספר שניות פיה היה סתום במגבת של סבתא.
יואב רוקן את הכוס הרביעית של ויסקי והציץ לחדר ממנו נשמעו
צלילים עמומים של התנגדות וקריעת בגדים. הוא הסתכל על סבתא,
האימה בעיניה רק הדגישה את יופייה. הוא שחרר את ידיה והוביל
אותה לספה בסלון. היא לא התנגדה, דמעות זלגו על לחייה ויואב
ניגב אותם בעדינות.
"אל תדאגי, אני אעשה לך רק טוב", הוא התנשף, "תראי איך את
מרגשת אותי."
הוא הניח את ידה על איבר מינו הנפוח.
אחרי שביצעו את זממם, שמעון ויואב קשרו את הנשים למיטה שבחדר
השינה. לאחר מכן הם מזגו לעצמם כוס וויסקי וחזרו לבנות הזוג.
"אמרתי לך שנבלה", טפח שמעון על כתפו של יואב בזמן שהם כופים
את עצמם שוב.
אחרי הפעם השלישית שניהם נרדמו בישיבה על הספה בסלון.
השכן של סבתא המתין למעלית כאשר שמע נחירות חזקות מכיוון
הדירה הסמוכה. הוא התפלא שסבתא, אישה כה עדינה ואלגנטית,
משמיעה רעש כזה. הוא הניח את אוזנו על הדלת וזיהה כי אלו
נחירות של שני אנשים. מאחר שזה היה מוזר בעיניו הוא חזר
לדירתו לקחת מפתח שקיבל מסבתא למקרה חירום. למראה שני גברים
ישנים בסלון, השכן הבין שמשהו כאן לא כשורה. טריקת דלת הכניסה
העירה את יואב. הוא הסתכל על השכן בעיניים מזוגגות.
"תתכבד, גבר, יש גם בשבילך, אל תתבייש", יואב הספיק למלמל
לפני שנרדם שוב כשידו מצביעה על חדר השינה.
השכן לא הבין את כוונתו של הצעיר והוא מיהר לחדר השינה בחיפוש
אחרי סבתא. הוא הופתע למצוא לא רק אותה, אל גם את נכדתה. שתי
פטמות זקורות על רקע שדיים לבנים של חן הזכירו לשכן עוגת קצפת
עם דובדבנים והוא מאוד אהב ללקק דובדבנים ואז להכניס אותם לפה
וליהנות מטעמם הנפלא. השכן התנער למראה הוורידים הבולטים על
רגלי סבתא ואי הנוחות הגוברת במכנסיו נעלמה. הוא התיר את
הקשרים מידי סבתא וחן וקשר את שמעון ויואב. לאחר מכן הם
הזמינו משטרה.
השכן היה נבוך מעט מהמצב שאליו הוא נקלע וניגש להביא לסבתא
ולחן ההמומות את בגדיהן. בזמן שחיכו לבוא השוטרים, הן הכינו
ארוחת צהריים כדי לכבד את המושיע שלהן. בזמן הארוחה, הן סיפרו
לשכן הסקרן את עלילותיהם מאותו היום.
"אתן צריכות להיזהר מאנשים זרים", הוא אמר בין שתי נגיסות
בבשר החם, "את חן במיוחד, אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי פנים
מחייכות."
סבתא וחן התשושות רק הנהנו, פניהן היו חסרות הבעה והכאב טרם
פרץ מתוך הערפול שבו הן שהו.
השכן שקל אם זה הזמן לשבח את כישוריה הקולינאריים של סבתא. אם
הוא היה יודע שהיא טבחית כה משובחת, היה מבקר אותה לעתים
תכופות יותר. דפיקות המשטרה בדלת הסיחו את דעתו והוא מיהר
לסיים לאכול את הקינוח.
"עכשיו תחזרי הביתה ותתקשרי לאמך, היא בטח דואגת", יעץ השכן
לחן לפני צאתו מהדירה.
אימא לא כעסה על חן, היא ידעה שהילדה שלה עכשיו למדה שהג'ונגל
האורבאני הינו מקום מסוכן ושהיא כבר לא תדבר עם אנשים זרים.