את רצית רק לשכוח,
להתכסות ולברוח...
עייפה מפרצופים.
את חיפשת מקום לסלוח,
אך לא היה בך כוח,
לעמוד אל מול פנים.


פילסת לך דרך,
אימצת זוג כנפיים,
היית במרחק נגיעה,מהשמיים.
עד מעבר לקשת,לשחקים.
עד קצה היכולת,עד  לכוכבים.

פזמון:
את רצית להמריא,
רק לנסוק להפליא,
בלי ליפול שנית.
עם זוג הכנפיים,
את נוגעת במים...
ועולה...

שואלים אותך תמיד,
למה את בורחת...
והיכן היציבות?
חושבים על העתיד,
כי לעיתים את שוכחת...
שמולך ניצבת מראת מציאות.

פילסת לך דרך,
אימצת זוג כנפיים,
היית במרחק נגיעה,מהשמיים.
עד מעבר לקשת,לשחקים.
עד קצה היכולת,עד  לכוכבים.

פזמון:
את רצית להמריא,
רק לנסוק להפליא,
בלי ליפול שנית.
עם זוג הכנפיים,
את נוגעת במים...
ועולה...