לא הרבה
אבל בכל זאת
חזרתי לשם
בכח
איתם
ולא רציתי
ואולי דווקא כן
אבל רציתי לבד
ולא היה לי לבד
אז נעצרתי.

גם בכיתי
כן בכיתי
לא בכי מתפרץ
בכי של עצב
אבל היי
בכיתי!
ועדיין
כלום לא התרוקן
כאילו זה לא היה מה שייחלתי לו חודשים.

ובכל זאת
מטר מהקבר ואני בשלי
עקשנית
מדחיקה
מתקשה להאמין

"הגעת עד לכאן... לפחות תתקרבי!"
"אל תגעי בי.."
"בואי.. תעזרי לי לשטוף לו פה..
אין לך מה לבכות
זה הבית החדש שלו עכשיו
את צריכה להבין"


תגידי לי,
מה, את מטומטמת?!
מה זאת השטות הזאת, זה הבית שלו?!
למי את מנסה למכור את הסיפור שאת בעצמך לא קנית?!

אידיוטית


ואתה.. כן אתה.. אבא
אל תיגע בי גם אתה!
מה אתה מחבק??
גם אתה זיין שכל כמותה
לא בוכה
לא מתעצב
רק כשאתם לידי את מפעילים לחצים ומכל נושא שיחה שבעולם אתם
תגיעו בסופו של דבר לדבר עליו

לא משנה כמה אני אבקש
אתם לא תיתנו לי להתמודד איך שאני רוצה ויודעת

בסדר,
אני אלך אליו לבד יום אחד
אף אחד לא ידע
אני לא אגלה
ואני אספר לו ה-כ-ל



והוא לא יגלה



גם הוא לא יגלה....























אתה יודע?
אני מתגעגעת אליך...........