חלפתי על פני סופר ברכבת
חלפתי על פני סופר ברכבת.
אלמלא עטו וערמת ניירותיו, לא הייתי משערת שסופר הוא.
אדם לבוש מכנסיים וחולצה, על פניו עייפות מרומזת של בוקר
מוקדם, ומבטו נודד מאדם אחד לאדם אחר.
מדי פעם היה שולח מבטים חטופים לעבר החלון, מבחין באורות
הבוהקים, החולפים...
התבוננתי בו בעודו ממלא נייר אחר נייר בדיו שחור, בהרהוריו,
בהווה השייך לו בלבד.
לפתע עברה מחשבה במוחי: תהיתי, על מה כותב הוא?
אולי על האשה שספרה, קרוא למחצה, מונח על השולחן שלצדה. או על
שתי החיילות היושבות באלכסון זו מזו. או אולי על האיש עם
הכיפה, שהתיישב ממש עכשיו מולי.
X

כמעט מפגש
יש שימעיטו בערכה של שנייה זו,
אך אני, התמזל מזלי והבטתי אז בחלון.
ברגע שחלפה האחת על פני השנייה
ראשן בכיוונים מנוגדים, זנבן לא פונה אחורה להציץ בחטף
הרגע הבלתי נתפס כבר חלף.
כל אחת מהן כבר ממשיכה בדרך
X

The great gig in the sky
כאן בחושך הזה
של טרם זריחה
האור הכחול מרמז רק במעט
על כל אותם אדומים, כתומים, סגולים
ושאר שגרירי הקשת
שעתידים לעלות בעוד מספר דקות
כמופע חימום לאחד הזורח ושוקע
בכל יום ויום.
X

סוריאליזם ברציף
הרכבת עומדת.
עוד רגע תסע
תעתיק אנשים ממקומם ליעדם

בינתיים היא עומדת.
עוד רגע קט
של חוסר תנועה

רק האנשים הרצים
ותיקיהם בידיהם
מאמתים את הדברים הבוקעים מן הרמקול
בקולו הנעים של הכרוז


28.12.04