בבוקר של יום אחד, בסופו של הקיץ, מצאתי בגינה קקטוס של
אבוקדואים.
לא, אני לא מתבלבל. הוא היה קוצני וירוק וגדול - בערך בגובה
מטר. והיו לו בקצה כמה אבוקדואים תלויים. לא הרבה. אולי שלושה
או ארבעה. אז ניגשתי לשכן שגר בקומת-הקרקע, ודפקתי בדלת.

פתח לי בחור צעיר, נגיד בן 20. אני חושב שהוא מקסיקני, לפי
המבטא, אבל בעצם יכול להיות שהוא מכל מקום בדרום אמריקה, או
שהוא אפילו ספרדי. בעברית נקייה הוא הסביר לי שהוא שתל את
הקקטוס בתחילת העונה. אז שאלתי איך שותלים קקטוס כזה. הוא אמר
לי לחכות רגע ונכנס לתוך הדירה, וסימן לי לבוא בעקבותיו.

נכנסתי אחריו, ולקח לעיניי רגע להתרגל לאפילה הנעימה והקרירה
ששררה בדירה. בית ערבי ישן, עם תקרות גבוהות ובלטות מעוצבות,
יפות כאלה (למרות שהן עקומות). היו לו שטיחי קיר תלויים, אבל
הרצפה הייתה חשופה, שזה נראה לי משונה. מי ישים שטיחים על
הקירות כשאין לו שטיחים על הרצפה?

אחרי המתנה של שתי דקות בערך הוא יצא מאחד החדרים, ושקיק קטן
בידו. הוא הצביע על כיתוב שהיה על השקית, אבל זה היה בשפה שאני
לא מבין. הוא חייך חיוך מתנצל והסביר: "בזה יש את הזרעים שמהם
זרעתי את הקקטוס. אתה זורע קצת בתחילת העונה, מטפח, ובסוף יש
לך קקטוס עם אבוקדואים. קניתי את זה בבית, בפרו".

חייכתי ועמדתי שם, קצת נבוך. הוא כנראה הבין שאני נבוך, ולכן
הציע שנצא, להסתכל שוב על הקקטוס. יצאנו, והוא הצביע על
הקוצים, ועל העלים הבשרניים של הקקטוס, והסביר לי כל מיני
דברים, אבל לא הייתי מרוכז, אז אני לא זוכר מה הוא אמר.

בצהריים של יום אחד, בסופו של הקיץ, החלטתי להשקות את הקקטוס
של האבוקדואים. השכן שלי לא היה בבית, ובאותו בוקר סיכמתי איתו
שאני אוכל להשקות את הקקטוס ולטפל בו, ובתמורה אני אקבל אבוקדו
אחד כל שבוע. מכיוון שאני אוהב מאוד אבוקדו, הסכמתי.

היה בו משהו מאוד מסתורי, בקקטוס. לא שאלתי הרבה שאלות בקשר
לטיפול. ידוע שקקטוסים הם צמחים עמידים מאוד, ולא חשבתי שאני
צריך הנחיות מיוחדות. האבוקדואים נראו לי רגילים לגמרי, הקוצים
היו חדים כתמיד, והקקטוס עצמו? הכי ירוק שאפשר, אפילו יותר
מתנין.

דבר אחד קטן הטריד אותי. השכן סיפר שהוא זרע את הזרעים בתחילת
העונה, ואם הקקטוס צמח כל כך מהר לגובה כזה, אז האם זה אומר
שהוא יהיה קקטוס ענק?

הרהרתי בדבר בזמן שניכשתי עשבים סביבו, אבל לא נתתי לזה להטריד
אותי יותר מדי. בסופו של דבר, זה רק קקטוס של אבוקדואים.

באחר צהריים של יום אחד, בסופו של הקיץ, ירדתי שוב לחצר, לראות
מה שלום הקקטוס. הוא היה בסדר גמור. ראיתי משאית אחת בחנייה,
שכתוב עליה "שמואל הובלות". הם העמיסו רהיטים. "בטח אחד השכנים
עובר דירה", חשבתי לעצמי.

פרפר אחד עף באוויר, ונח לרגע על הקקטוס. "שכחתי לספור יותר
מוקדם כמה אבוקדואים יש", אמרתי לעצמי בקול. לרגע הייתי בטוח
שהפרפר קרץ אליי בתגובה. לא ברור לי איך פרפרים יכולים לקרוץ,
אבל אני משוכנע שזה מה שהוא עשה.

הסתכלתי למקום בו הפרפר עמד, וראיתי שהוא ממש ריחף מעל
לאבוקדו. מוזר. אני בטוח שאותו אבוקדו לא היה שם בבוקר. יכול
להיות שתוך כמה שעות קקטוס יצמיח אבוקדו?

אבל לא נתתי למחשבה הזאת להטריד אותי. חייכתי לעצמי ועליתי
למעלה לאכול תפוח.

בערב של יום אחד, בתחילת הסתיו, החלטתי להסתכל עוד פעם על
הקקטוס עם האבוקדואים. ירדתי במדרגות, ופתאום לבי עצר מלכת.
הקקטוס נעלם, כך גם האבוקדואים. נבהלתי, ולא ידעתי אם לצעוק או
לבכות. רצתי לדלת של השכן, אבל היא הייתה נעולה; ואז שמתי לב,
כי תלוי שלט "להשכרה" על החלון שפונה לחזית.

הסתובבתי וחזרתי למקום בו הקקטוס עמד. לא בור באדמה, לא כלום.
שום דבר שיצביע על האופן בו הקקטוס נעלם. החנקתי בתוכי דמעה;
לא ברור אם דמעה של עצב או התרגשות. אז הבחנתי במשהו נוסף.
גולם קטן, סביר להניח של פרפר, היה צמוד לגרעין של אבוקדו,
שהיה מונח על האדמה. הרמתי בעדינות את הגרעין והחלטתי לטפל
בגולם ובגרעין כאחד.

עליתי הביתה, ובזמן שהדלקתי את האור בחדר-מדרגות (כי החשיך
כבר), תהיתי לעצמי, אם הקקטוס של האבוקדואים היה מציאות - או
חלום.