אני הלכתי הביתה כי היה לי קשה.
כי ראיתי יותר מדיי בזמן שעבר.
כי יותר מדיי צעקות שמעתי,
ויותר מדיי מכות ספגתי,
וכל כך הרבה דמעות
שלא הוצאתי.
והיה לי קשה.

אני הלכתי הביתה כי כבר לא היו בי כוחות.
כי הקשר בטלפון היה יותר מדיי רחוק,
כי ראיתי דמעות,
ויותר מדיי דמויות נהרסות,
נרמסות.
ורציתי לצעוק.

אז באתי הביתה כדי שאמא תחבק,
כדי לשתות כוס תה בכורסא שלי.
כדי ללכת לחברות
או סתם לבלות.
ויותר מכל לשכוח, או סתם כך לברוח.

ועכשיו יותר, יותר מתמיד,
אני כאן שוב בחממת המדבר.
והראש, הוא כל כך שם.
אני חזרתי הביתה לשאוף קצת אויר,
ושוב לחזור,
ולהתחיל כרגיל.