הילדה הכי יפה בגן בכלל לא הייתה יפה.לפחות לא כשהיא הייתה
בגן.
אבל עכשיו כל מי שלא ירק לכיוונה כשהיא הייתה בגן, חלם על
טיפות הרוק שלה.
כשהילדה הכי יפה בגן, שבאמת קראו לה פיי, הייתה חוזרת הבייתה
אפילו הקירות לא דיברו איתה הם התעלמו ממנה במתכוון, רק בגלל
שהיא, הייתה היא. הילדה הכי יפה בגן.
הקירות בחדר שלה היו בצבע שחור פעם אבל הם דהו  לאפרוריות
בדיוק כמו שהיא תדהה תוך עשר שנים.            
לפעמים כשנחה עליה המוזה הייתה הילדה הכי יפה בגן מדמיינת
שהיא בעצם סתם דמות בתוך סיפור של סופר מטורף.              

כל הילדים קראו לה "מלכת הקרח" כי היא אף פעם לא הראתה שיש לה
רגשות- ככה מחנכים ילדות יפות. אמא שלה אמרה לה שזה הכל מקנאה,
בעצם גם אמא שלה קנאה רק שהילדה הכי יפה בגן לא ידעה את זה
בינתיים, היא תגלה את זה רק בעוד חמש שנים בביקור השני אצל
הפסיכולוגית השלישית שלה.
בעצם לילדה הכי יפה בגן כן היו רגשות- היא תמיד הייתה מחייכת
כשהיא ראתה חתול דרוס על הכביש, בגלל שהיא תמיד קיוותה שבפעם
הבאה זאת תהיה היא. אבל היא ידעה שהחברה תראה את זה כמשהו
חולני. אז היא שמרה את סוד חיוכיה לעצמה.
הדבר שהילדה הכי יפה בגן אהבה יותר מהכל היה פאזל של 100.000
חתיכות שאבא שלה קנה לה פעם כשהיא רק התחילה להיות יפה. היא
חשבה שביום שהיא תצליח לסיים את הפאזל, יתחברו גם כל החתיכות
של החיים שלה. אבל היא פשוט לא הצליחה לסיים אותו.
באופן כללי הילדה הכי יפה בגן חשבה די הרבה, למרות שיהיו אנשים
שיתפלאו לשמוע שהיא חשבה בכלל.
אבא של הילדה הכי יפה בגן היה אדם שכל מה שהיה איכפת לו ממנו
הוא המדור ספורט בידיעות אחרונות. היא היה חוזר הבייתה
מהעבודה, מתיישב בכסא וקורא. הוא בכלל לא הסתכל על הדבר היפה
שצמח לו בבית.                                        
לעיתים קרובות היא הייתה מרגישה שהיא הכי מיוחדת בעולם.
אבל כל פעם שהילדה הכי יפה בגן שמעה את השיר המעצבן הזה, היה
לה צורך עז לתקוף מישהו.
הם אפילו לא נתנו לה זכויות, אחוזים ברווחים-משהו!.
הכי היא אהבה  את הזקן העיוור שחי בדירה מולם, הוא היה עיוור,
והיא מאז ומתמיד חיפשה מישהו שיצליח לראות מעבר ליופי החיצוני
שלה, מישהו שיבחין בכל הזוהמה שיש בפנים ויציע לעזור לה
לנקות.
מתברר שרק מי שאין לו עיניים- יכול באמת לראות.
היה לה מין קטע חולני עם הצבע אדום שבעכבותיו אנשים מהשכבה שלה
חשבו שהיא ערפדית. אבל היא לא הייתה.
בעצם היא לא הייתה שום דבר שחשבו עליה- היא אפילו הייתה הרבה
יותר יפה מבפנים, רק שאף אחד לא טרח להסתכל.
לפעמים היא הייתה חולמת שגדלים לה ארבעה חצקונים ענקיים על
האף-שהופכים אותה למישהי אחרת.                              
               אבל הקוסמטיקאית של אמא שלה אמרה לה שהיא
נולדה עם עור טוב ושחצקונים כבר לא יהיו לה.
היא הייתה כ"כ מושלמת שזה הפחיד אותה. והילדנ הכי יפה בגן כבר
לא ידעה מה היא רוצה: להיות כמו כולם או פשוט להשלים עם זה
שהיא שונה.
בסך הכל, היא חשבה, שכולם מזדקנים, מגדלים שיער שיבה, בסוף
חוזרים לאדמה ומחכים שהכל יתחיל מהתחלה.
השיר שלה התנגן בכל מקום אליו הלכה "וכשהיא עצובה אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן" - היא תמיד אמרה
שהשיר הזה בעצם אומר שלילדות יפות אסור לחוש צער, כאב או
החמצה
כי  הן אלו שמסוגלות, שיש להם כל מה שהן צריכות. שיכולות.
הילדה הכי יפה בגן הייתה מסוג הילדות שיום אחד עולות על רכבת
הרים ונעלמות.