|
כאן היו חיי שלווה ושקט;
שיירות-סוחרים התנהלו להן ברחובות.
צריח-המסגד הגדול הזדקר ברקע.
עדרי-גמלים עמדו שאננים על של הנחל גדות.
אל באר-אברהם באו אלפי תושבים צמאונם להשכיח.
ילדים לאטם אל בית-הספר הלכו.
אך הנכבה כמאכולת-אש, הכתה לפתע;
חיי-הרוגע בן-רגע כלו.
הצבא הציוני כפה על יושבי העיר ללכת;
בשם הגשמת הטירוף שלוותם על המזבח הושמה.
הם נעקרו מבתיהם, שאליהם מהגרים מרחוק-באו הכניסו;
אך מהיושבים דורות בארץ - מולדתם גונבה.
הכורת הציוני - ידו חמדה גם את באר-שבע;
מאלפי יושביה חמס את מכורתם.
שדות ובתים למאות בזז והפקיע;
לידי המהגרים מסרם.
עוד שוב ישובו אל עיר האבות פליטיה;
זכר הגירוש מוסיף לקנן בלבם.
שמש הצדק ואחוות העמים תכה בסלע.
פליטי באר-שבע, לא ימוג מהם זכרון-ביתם! |
|
|
אם אין לחם
שיאכלו עוגות.
אם אין עוגות
שיאכלו עוגיות.
אם אין עוגיות
שיאכלו מצות.
אם אין מצות, הם
בטח לא יכעסו.
אף אחד לא אוהב
מצות.
מרי אנטואנט
מפגינה יכולות
מנהיגות ואפיה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.