הבוקר התחיל כל כך שקט, בלי שום סימן לסערה הצפויה בהמשך.
קמתי מאוחר מהמיטה, שתיתי את הקפה שחיכה לי עד שהתקרר לו,
ולאחר מכן הדלקתי את האינטרנט. לפתע עיניי נחו על הכותרת
האדומה בוואלה: "דיווח: מטוסי ארה"ב הפציצו באתרי הכור
האיראני". ידעתי, ידעתי כל הזמן שבוש לא יסיים את כהונתו כנשיא
בלי לנסות להשמיד את מתקני הגרעין של המדינה שמשמשת מרכיב
מרכזי בציר הרשע. ובכל זאת הייתי המום למדי שהגיע היום הזה.

היות שהייתי לבדי בבית לא מיהרתי לשתף אף אחד במידע הדרמטי,
שמן הסתם כבר הגיע לאוזני מרבית אזרחי העולם. במקום זאת הדלקתי
את הטלוויזיה ושם הקריא יעקב אילון בדיוק באותו רגע את הודעת
פיקוד העורף: "אזרחי ישראל, עקב המצב הבטחוני הרגיש שנוצר
כתוצאה מההתפתחות האחרונה באזורנו, כולם מתבקשים להימצא בקירבת
המרחבים המוגנים ולהיות דרוכים וקשובים לאמצעי התקשורת. הודעה
נוספת תבוא בהמשך". אחר כך פנה אילון לכתב לענייני ערבים, צבי
יחזקאלי, אך בזמן שזה החל לספר מה ידוע לו על אותה תקיפה
אמריקנית שהתבצעה לפני כ-45 דקות, חזרה המצלמה לאילון שקיבל זה
עתה פתק אל שולחנו, קרא אותו ופניו החווירו. הוא הרים את ראשו
למצלמה ואמר בקול סמכותי ודרמטי: "ובכן, כעת אנו מקבלים דיווח
על טיל שיהאב שעושה דרכו לישראל, כנראה לאיזור תל-אביב. צופים
יקרים, אני מבקש לשמור על קור רוח. להזכירכם, יש לנו 3 דקות
זמן להתארגנות עד לנחיתת הטיל בישראל. בזמן זה עליכם לשאוף
להגיע אל המרחב המוגן ביותר שהזמן יאפשר לכם, אם זה מקלט או
ממ"ד.
אני חוזר על הידיעה שקיבלנו: טיל שיהאב בדרכו לישראל בשעה זו".

כעבור 2 וחצי דקות נשמע בווווווווווווווווווווווום אדיר.
האגרטל היקר שקנתה סבתא התרסק בקול נפץ עז על הרצפה כתוצאה
מרוח שנשבה בחדר.
ואז התעוררתי מהחלום.