דניאל רד / התעוררות |
הבנה מוזרה שהכל לשווא,
החלטה נפלה פתאום בתוכי.
לשכוח ממנה ולשוב, ילדתי.
לחיק זרועותיך המלטפות שערי.
מתיקות שפתיך המנשקות צווארי.
לחיבוק עדין מנחם ואוהב.
כעת בצער לבי מייבב.
על שטויות העבר והזמן האכזר,
שגורר תבונה ואיזו הבנה.
אך לנצח יכול אני לך לומר.
אחפש בתוכי לתיקון הדבר.
ואשוב לבסוף נאמן אל ביתך,
כדי למהול לנצח בנשמתי, נשמתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|